טל גלבוע באשקלון (צילום: ספיר לוסטיגמן)
כל הזמן אמרתי למי שנמצא, "אל תתנו להם את האופציה להיות אלימים, תתרחקו"|צילום: ספיר לוסטיגמן
במדינה דמוקרטית יש חופש ביטוי. כחלק מאותו חופש, זכותו של כל אדם באשר הוא, לקיים משמרת מחאה. לצורך קיום משמרת מחאה אין צורך באישור משטרתי ולא משנה כמה אנשים מונה המשמרת כל עוד לא מתקיים מצעד ולא נושאים נאומים פוליטיים. חשוב לדעת.

משהו קורה בדרום הארץ, בחודשים האחרונים התפתח לו תא של אקטיביסטים למען בעלי חיים. התא מונה אנשים רבים בכל הגילאים, וברור שאותי זה מרגש באופן מיוחד. כיאה לאקטיביסטים החליטו לקיים משמרת מחאה בעיר אשקלון. הוזמנתי, הגעתי. זו הייתה אחת המחאות העוצמתיות שיצא לי לקחת בהן חלק אך גם האלימה שבהן.

לא עברו מספר דקות מהרגע שמיקמנו את עצמנו, והחלה האלימות. הושלכו עלינו ביצים, נקניקיות (איזה צחוקים!), הביאו מערכת הגברה מטורפת והחלו להשמיע מוזיקה כדי להתגבר על הקריאות שלנו - זה דווקא היה מצוין, משך המון תשומת לב לכיווננו ולמסר אותו באנו להשמיע. כשהם הבינו שאנחנו לא מתעצבנים, החל הבלאגן האמיתי. מטף כיבוי הופנה לעבר אנשים אשר זכותם החוקית והלגיטימית להשמיע את קולם. אין לי מושג אם למישהו מהקוראים יצא לנשום את האבקה הזו, אבל היא חונקת וצורבת.

טל גלבוע באשקלון (צילום: ספיר לוסטיגמן)
שוטרי אשקלון היו באמת חביבים אבל לפעמים הראש מסריח ומזהם את כל סביבתו|צילום: ספיר לוסטיגמן
כל הזמן אמרתי למי שנמצא, "אל תתנו להם את האופציה להיות אלימים, תתרחקו". צר לי, אבל בפירוש היה נראה על פניהם כי הם נהנים לכלות זעמם. אותי זה לא מפתיע, אנשים שכל מזונם, כל מה שהם מזינים את גופם היא אלימות אין סופית, לא מפתיעים אותי כשהם נוהגים באלימות, זה כבר ספוג בהם, פשוט כך.

"את זו לא צריך לעצור, צריך להרוג"

הנוכחות שלי במקום גררה תשומת לב יתרה מהתושבים ובהחלטה של רגע נעמדתי ליד הכביש עם טאבלט המציג סרטונים מתעשיית המזון מן החי, אנשים עצרו את הרכבים, חלקם הסתכלו והסיטו מבט, חלקם צפצפו וצעקו "אנחנו איתכם" חלקם צעקו לי "צריך לשחוט אותך כמו את הפרות" וגם זה לא מטריד אותי – מה שמטריד אותי זאת אדישות. משום מה היה נדמה כי דווקא נשים ברכבים לא הסתכלו.

טל גלבוע באשקלון (צילום: טל גלבוע)
הגשם לא שוטף את הדמעות|צילום: טל גלבוע
ביקשתי שיקראו למשטרה, ואז התחילה האלימות הפיזית הישירה. קרעו לנו שלטים וגם שלחו אגרופים. השוטרים ראו את זה. ברגע שהקצין זיהה אותי, הוא החליט להתעסק דווקא בי ושלח אליי את המשפט "את מעוכבת לחקירה על...". מודה, אני לא זוכרת את ההמשך. הייתי די בשוק.

נעצרתי השנה ארבע פעמים, מתוכן שלוש פעמים על פעולות יזומות של חסימת בתי מטבחיים. אלה פעולות שכשאתה יוצא אליהן אתה יודע שיעצרו אותך. אין הפתעות. שוב מודה, הפעם הופתעתי, אמנם זה לא מעצר אבל הסיטואציה הזו של להיות מעוכבת בתחנת משטרה אינה נעימה.

מיד בכניסה לתחנה מישהי ראתה אותי וצעקה "את זו לא צריך לעצור, צריך להרוג". חשוב לדעת דבר אחד, מי שלא יודע את זכויותיו כאזרח רצוי שילמד. במקרה שלי נתנו לי היוועצות עם עורכת דין ליד השירותים כששוטר עומד ומקשיב. כשציינתי שזו לא הדרך, בשניות מצאו לנו חדר.

שוטרי אשקלון היו באמת חביבים אבל לפעמים הראש מסריח ומזהם את כל סביבתו. במהלך החקירה נכנס הקצין ושאל אותי "מי ארגן את ההפגנה?", למרות שכפי שכבר הסברתי בפתיח, זו לא הייתה הפגנה. אמרתי לו שאני בוחרת לשמור על זכות השתיקה ואז הוא אמר "אני מבין שיש לנו פה עסק עם עבריינים, לא עם אזרחים שבאו למחות מחאה לגיטימית" כשביקשתי מהחוקר לציין בפרוטוקול שאלה מילותיו של הקצין למרות שמעולם לא הורשעתי בבית משפט על שום עבירה הוא התחיל לצחוק ואמר "תוסיף לה סעיף של התקהלות אסורה".

מה אגיד לך אדון קצין, הוכחת שיש לך גדול יותר.

לא, הוא לא באמת הוכיח את זה, הוא הוכיח ששוטרים יכולים לעשות מה שבא להם רק כי בא להם, הוא הוכיח שאנשים אלימים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם והוא הוכיח שמשלם המיסים נותן כספו למקומות הלא נכונים. הציבור יודע? לא ממש.

טל גלבוע באשקלון (צילום: טל גלבוע)
אין דרך יפה להגיד את זה, אתם שותים קקי מפוסטר|צילום: טל גלבוע
הציבור גם לא יודע שמחלבת "הנגב" שהיא הרפת השלישית בגודלה בארץ ומספקת חלב לטרה מחזיקה עגלים בתנאי זוועה, מי שקרס יאלץ להמתין לוטרינר. לשאלתנו למה לא נותנים לעגל חלב מאמא שלו התשובה הייתה "כי זה עולה הרבה כסף". הציבור לא יודע שהפרות נחלבות מעטינים מפוצצים בחרא והציבור יודע להמהם "אבל זה מפוסטר". אחלה, הייתם שותים מים רתוחים אחרי שחירבנתם בשירותים? כי זה ככה בדיוק.

הבוקר בסופר הקופאיות היו נרגשות כי זו "טל מהאח הגדול" ואני סיפרתי להן על הרפת, אישה לקחה את הגבינה שהחזיקה ביד ואמרה לי "אני מחזירה את זה". בינגו.


הגיע העת שהציבור ידע ולי אין בעיה לשלם את המחיר.
עד אחרון הכלובים.