למי שלא מוכן לנתק את הזכרונות היפים מראובן עטר כשחקן, זהירות: הקטע הבא קשה לקריאה. ראובן עטר הוא המאמן הכושל ביותר שאימן את מכבי חיפה בשלושים השנים האחרונות. האפיזודה הקצרה שלו עד כה היא תסריט אימים שמציג איך לעשות הכל לא נכון, לא בזמן והגרוע מכל - לא לקלוט את התמונה הכללית. הסיפור מתחלק לשניים, החלק הראשון מה היה צריך להעשות ולא נעשה. החלק השני מה נעשה ולא היה צריך להעשות. כל כך פשוט, כל כך מרגיז.
מה היה צריך להעשות ולא נעשה
1.לשחרר שחקנים שלא מתאימים לרמה של מכבי חיפה. כאחד שגדל, התחנך ושיחק במכבי חיפה ואף היה כוכב בה, אפשר היה לצפות מעטר להבין שצריך להחזיר את כח ההרתעה של הקבוצה שאבד בעונה האחרונה של אלישע לוי. ושכדי להחזיר כח הרתעה נדרשים מעשים לא דיבורים.
2. לצרף 2 קשרים באמצע. למכבי חיפה יש את גולסה וקטן שאליהם התווסף חן עזרא, וגם את בוקולי שעדיין יכול לתרום מהספסל. לפאזל הזה היו חסרים שני חלקים מרכזיים – צמד קשרים בעלי התפקידים המשמעותיים ביותר בכדורגל המודרני (קשר אחורי גרזן וקשר חמישים חמישים טכני). לראובן היו מספר חודשים לא מבוטל להתכונן אבל כל מה שאנחנו יודעים זה על מו"מ עם שחקן ארגנטינאי ויוק.
3. להביא שוער. ניר דוידוביץ' בשלהי הקריירה, ועם כל הפציעות שעבר הוא כבר לא מניה בטוחה. בשארנוב ראובן לא האמין ואדרי לא מתאים להיות שוער ראשון למכבי חיפה. המהלך הטוב ביותר שנעשה הקיץ בכדורגל הישראלי הוא הבאתו של אניימה למכבי ת"א. לראובן לא היה את החזון והאומץ לעשות מהלך כזה. אניימה היה על המדף, איינוגבה מבני יהודה גם אבל ראובן הביא מבני יהודה את אנדלובו וזה מסביר את כל הסיפור.
4. הממ... חלוצים? עמאשה פצוע מהעונה הקודמת, תורג'מן זה בדיחה עצובה, אזולאי חלוץ נחמד כמספר שלוש בקרית שמונה, ועל אנדלובו, הטעות הכי מקוממת של עטר, עוד נרחיב בהמשך. בפועל אין למכבי חיפה חלוצים, כלומר השחקנים שציינתי רשומים כחלוצים אבל אף אחד מהם לא יביא מספרים שחלוץ במכבי חיפה אמור להביא. העצלנות של הצוות המקצועי והסקאוטים במציאת חלוץ זר מתאים, בתוספת אוזלת היד בלחץ על ראשי המועדון להשקיע בחלוץ ישראלי ראוי הביאה לתוצאה מעניינת - אנדלובו ותורג'מן הם ביום ממש טוב שלהם ראויים להיות התקפה של עירוני רמת השרון.
5.גולסה-קטן. אייל גולסה הוא דוגמא קלאסית של טיפול לקוי של מאמנים בינוניים בכשרון ענק. זב מזכיר איך כמעט התפספסה הקריירה של מאור מליקסון. גולסה הוא כשרון נדיר, בשני צידי המגרש אך הוא אמור לשחק בעמדת השחקן החופשי.
מה נעשה ולא היה צריך להיעשות
1. להיות בטוח שהסגל הקיים מספיק. כבר בחודש יוני, כששמעתי את ראובן בראיון ברדיו מרוצה מהחיים ואומר כי הסגל שלו טוב מאד ואין צורך בחיזוק רציני, הבנתי שמכבי חיפה בבעיה. בלי להיות באימונים הובכתי בשביל ראובן.
2. רכש ביזיוני. הנה הבשורה של ראובן עטר מודל 2012 למכבי חיפה. שמואל שיימן (הוחלף במחצית המשחק הראשון ומאז לא שב), עודד אלקיים (מישהו מכיר או שמע?), ידין ודמאו שהם רכישות תחת לחץ ואחרי שלא היתה ברירה אלא לאייש סוף סוף את העמדות החסרות (בחודש אוקטובר). והמרגיז מכולם – אנדלובו. חלוץ מוגבל שהובא בגלל שכל הקיץ ישנו על הנושא. העיקר שדמאיו מבני יהודה אמר תודה שקיבל טלפון יותר משתלם מאראלה ממפעל הפיס. בושה וכלימה למועדון מפואר כמו מכבי חיפה.
3. סולליך. שחקן בית שעשה עונה מצויינת בעכו, אם לראובן היה טיפה קומנסנס הוא היה בסגל במקום עידן ורד.
4. הצוות המקצועי. גיורא אנטמן על נסיונו הרב במועדון, ואריק בנאדו דמות וסמל יכלו לעזור, אך ראובן החשדן הלך עם הצוות מנתניה . יס-מנים זה עושה נעים אבל לשמוע את האמת היה מביא תוצאות.
בשורה התחתונה, אין מנוס מפרידה
כל הפרשנים שהתלהבו מהיכולת של מכבי חיפה במשחק הפתיחה בבלומפילד, כולל המאמן עצמו, לקו בעיוורון חמור. הייתי שם ומעולם לא ראיתי את הקבוצה כל כך לא מסודרת, בלי שיטה וכשכל מה שיש לסמוך עליו זה הברקות אישיות. השורה התחתונה היא שנכון להיום, ואת זה ראובן רחוק מלהבין, מכבי חיפה הרבה פחות טובה מהתוצאות שלה.