כאמור, מרבית הציבור היהודי בארץ הוא שומר כשרות (גם אם באופן בסיסי) ומפריד בין בשר לחלב. גם אנשים מסורתיים, שייתכן ואינם מקפידים על אותן 6 שעות הבדל שבין אכילת בשר וחלב, לא יאכלו בשר וחלב יחד. ההחלטה הרבנית באה לעזור לאותו איש או אישה שומרי מסורת, שעומד מול צלחת מאפים ולא יודע אם מותר לו או אסור לו לטעום ממאפה כזה או אחר, כי אין לו שום דרך לדעת האם הוא "פרווה" או "חלבי".
שרימפס בחמאה וקוראסון ערבי
האם גזירת הבורקסים הרבנית היא גזירה שאין הציבור החילוני יכול לעמוד בה? נראה לי שהוא יכול. אני, כחילוני גמור, שמסוגל לאכול שרימפס מוקפצים בחמאה ושמנת ביום כיפור, אין לי בעיה להתחשב בנושא המאפים בשומרי המסורת והכשרות.
בעיני זו לא כפייה דתית. כולה צורה של בורקס, מה קרה. אז בכל העולם קרואסון חמאה יהיה מוארך, ורק אצלנו הוא יהיה בצורת סהר (צורה שמזוהה עם האסלאם, אבל זה כבר סיפור אחר). אז מה. אם זה מה שיפתור את הבעיה של שבעים אחוזים מהציבור היהודי בארץ ישראל - למה לא. אם אפשר להתחשב ברוב האנשים, במקום לגרום להם לתסכול, וכל מה שצריך לעשות בשביל זה הוא לאפות פילס טורקי בטעם פיצה בצורה כזו במקום אחרת - זה מחיר שאני כחילוני מוכן לשלם.
אגב, ויסלחו לי האופים למיניהם, ברור שבורקס הוא מאכל לא בריא. הבצק השמנוני, המרגרינה, השוקולד, החמאה - מכל כיוון שתסובבו אותו - הבורקס הוא אנטי-בריאות. כיוון שהרבנות היא מוסד שאמור לסייע ליהודים בבעיותיהם, ברור שיום יבוא והיא תצטרך לתת את הדעת גם על נושא זה. יבוא יום שבו רבנים ימליצו למאמינים להפחית במזונות עתירי שומן, סוכר, מלח וכולסטרול (מהג'חנון והמלאווח, דרך הצ'יפס, ההמבורגר והנקניקיות ועד משקאות ממותקים), ויגידו להם לאכול יותר ירקות (בחמישה צבעים!) ופירות. אני מניח שימצאו לכך צידוק הלכתי מהרמב"ם, שהיה מדען ורופא, וידע מה בריא לגוף ומה פחות. אבל עד אז בתוך עמם הרבנים יושבים, והמרגרינה היא עדיין החמאה של רוב הציבור.