אין בי שבב של שמחה לנוכח הצרות שתוקפות את המתחרים שלנו מרשת, ופרט בחדשות 13. הסכנה שמרחפת מעל מערכת חדשות מרכזית בישראל היא פגיעה אנושה במקצוע העיתונות ובחופש העיתונות. בימים שבהם הציבור מופצץ בשקרים, ספינים ופייק ניוז – שמשרתים את האינטרס של הרשתות החברתיות, כמה שיותר קליקים - האינטרס הציבורי הוא כמה שיותר מערכות תקשורת עיתונאיות, בפרט כאלה שנהנות מניסיון, מקצועיות, הוגנות וקהל רחב.
צריכת החדשות של עם ישראל – ושל העולם כולו – עלתה בחודשים האחרונים באופן דרמטי. גם האמון שהציבור רוחש לחדשות עלה. אזרחי ישראל זקוקים למקורות מידע מהימנים, עם קולות מגוונים ושונים שמוכנים להתווכח על הכל אבל מסכימים על דבר אחד – שחשוב להביא לאזרחי ישראל מידע אמין ומדויק על מה שקורה סביבם. על עניינים קטנים וגדולים, במרכז ובפריפריה, ביטחון, בכלכלה, בענייני היום-יום אבל גם בעניינים ברומו של עולם. אגב, חשבתי ככה גם כשסכנת סגירה ריחפה מעל ישראל היום. הדרך היחידה של האזרח להיות בטוח מה קורה סביבו, היא לצרוך יותר ממקור מידע אחד. כשכולם מתלוננים על הטיות וסטיות, אני קורא מדי שישי את מקור ראשון ואת הארץ.
מערכת חדשות 13 - שנאלצה לעתור לבג"ץ כדי לגרום להנהלת הערוץ לאפשר לה לשדר את משפטו של ראש הממשלה - חשובה לציבור הישראלי, למקצוע העיתונות, ואפילו לנו, המתחרים המרים. גם אנחנו בקשת 12 ובחדשות N12 זקוקים לתחרות. תחרות חזקה ומשמעותית, מישהו שמציב לנו פייט מדי יום ומאלץ גם אותנו להתחדד, לשמור על ערנות, לא ליפול, לא להתעייף ולא לזייף. גיא פלג צריך את ברוכי קרא, יואב אבן צריך את הילה אלרואי, וניר דבורי צריך את אור הלר. אפילו מייקל ג'ורדן לא יכול להיות מייקל ג'ורדן אם אין לו את מג'יק ג'ונסון או אפילו את אייזיאה תומאס.
מקור הצרות הוא פשוט: חסר כסף. זה לא התחיל אתמול, וזה לא מיוחד לחדשות 13 או למדינת ישראל. שוק התקשורת והעיתונות העולמי נמצא בדעיכה כבר שנים. יש פחות אמנון אברמוביץ ועמית סגל, שיחשפו פוליטיקאים בקלונם ובשקריהם, ויש פחות מתן חודורוב ונגה ניר נאמן, שיחשפו גנבים גדולים וקטנים.
עיתונאים שפועלים בתנאים בלתי אפשריים
משבר הקורונה חידד את הפרדוקס: העם צורך את המוצר, הרייטינג בשמיים, אבל ההכנסות (מפרסומות) בירידה. זה פוגע באיכות החדשות ואנשי החדשות, מקטין את הסיקור ומגדיל את התלות בגורמים זרים - פוליטיים וכלכליים. "גם כשהביטחון התעסוקתי בכלי תקשורת רבים הולך ומתערער בצל איומי קיצוץ ופיטורין מוכיחים רבים בערוץ 13 ובתקשורת כי הם נותרו נאמנים לשליחותם העיתונאית: הבאת תמונת מצב כמות שהוא לציבור הרחב בישראל", כתבה אגודת העיתונאים בירושלים. קשה לפספס את העובדה שהעיתונאים פועלים בתנאים בלתי אפשריים – הם צריכים לרדוף אחר המנוולים ולחשוף שקרים, אבל הם אפילו לא יודעים אם יצליחו להניח אוכל על השולחן בסוף החודש.
יש לכך הרבה סיבות, אבל אולי הבולטת שבהן היא ההשתלטות של ענקיות האינטרנט העולמיות על ענף הפרסום – מקור ההכנסות העיקרי של גופי חדשות. בשנים האחרונות פוטרו בעולם עשרות אלפי עיתונאים וכלי תקשורת נסגרו כמו זבובים. תחומים רבים ומדינות שלמות סובלים מחוסר כיסוי מקומי, מה שהופך את האזרחים לפגיעים לשחיתות שלטונית, חשופים להתעמרות כלכלית וצרכנית ועוד.
יש מדינות שיוצאות להגנת העיתונות בתחומן. באוסטרליה, למשל, רשות התחרות ממליצה לכלי תקשורת להחרים את גוגל ואת פייסבוק – מהטעם הפשוט ששתי אלה מרוויחות כסף על גבי התוכן שכלי התקשורת מייצרים, אבל מסרבות לחלוק בהכנסות. אם הדימוי שעולה לכם הוא של טפיל שמחסל את היצור החי שאליו הוא נטפל, אני לא אחראי לזה. בצרפת מנסים לאלץ את גוגל לחלוק עם כלי התקשורת את הכסף שהיא מרוויחה על גבם ועל גב התכנים שלהם.
אל הקרב הזה צריכה גם ישראל להצטרף. לא כדי לשמור על כלי תקשורת כזה או אחר, ולא כדי לדאוג לעיתונאית ספציפית – אלא כדי שהרכיב החיוני לדמוקרטיה שנקרא "עיתונות" ימשיך להתקיים.