אנשים צעירים הם תמיד יותר אופטימיים. הם עוד לא נכוו, עוד לא ספגו בומבות, ואם הם אמביציוזיים מספיק ואוהבים לחלום, הם באמת מאמינים שהכל עוד אפשרי. אנשים מבוגרים צריכים להיות פתוחים מספיק כדי לדעת מתי הצעירים אומרים או עושים משהו שכדאי לתמוך בו בכל הלב. הדברים האלה אינם קשורים בכלל למחאת האוהלים. ואולי כן.
כשאלעד זכאי הודיע לי שהוא כותב תסריט לסרט גמר שבו התפקיד הראשי הוא לדמות שמזכירה קצת את ריטה, אמרתי לו שזה רעיון נהדר. אני מאמין בכישרון של אלעד, הבטחתי להיות המפיק האחראי של סרט הגמר שלו באוניברסיטה, אז למה לרפות את ידיו? אחרי שסיים לכתוב את התסריט וקראתי אותו, הבנתי שזה באמת תפקיד שמתאים לריטה. שדמות האם הנאבקת לאורך לילה שלם בטרוף של בנה הצעיר, הוא משהו שריטה תשחק באופן כל כך טבעי, שקשה בכלל לחשוב על סרט כזה בלעדיה.
אבל ריטה היא ריטה. היא לא שיחקה בסרט כבר עשרים שנה, וזה לא שאיש לא הציע. איך אני אסביר עכשיו לריטה שהתפקיד הזה מאוד יתאים לה, ושאחרי כל הזמן הזה כדאי לה להפקיד את עצמה דווקא בידיו של בחור שרק עכשיו סיים את לימודיו? החלטתי לעשות את זה באופן הרגיל ביותר. שאלתי אותה אם בא לה לקרוא תסריט שנראה לי מתאים, היא ענתה שכן. לקח לה כמה שבועות להגיע אליו ואז היא צלצלה והודיעה שהתסריט מקסים, אבל זה ממש לא זמן טוב. שהיא לא חושבת שיש לה כח נפשי להכנס לתפקיד כזה בזמן הזה. הצעתי לה שתפגוש את אלעד, שזה יהיה מנומס שהיא תסרב לו בעצמה. היא הסכימה ורק ביקשה שאבהיר לו שהתשובה היא לא.
מסירות של סטודנטית שזה עתה סיימה בית צבי
זה היה לפני כמעט שנתיים. ריטה גרה אז בדירה בשכונות הצפוניות של תל אביב. היה בוקר חמים, ישבנו אצלה על מרפסת ענקית שפונה לשדה קוצים. היא הייתה נחמדה וידידותית. אחרי קצת סמול טוק אמרתי שאלעד יסביר לה קצת יותר על הסרט. אלעד התחיל לדבר, וישר הודיע שהוא גם מצא לה את הבן המתאים, לי בירן, שבחיים לא שיחק בשום סרט. התכווצתי בפינה. גאון הבחור.
ריטה דווקא הקשיבה. היא הביטה בו במבט הזה של ריטה, ואחרי חמישה משפטים היא קטעה אותו. "אתה יודע מה", היא אמרה, "אני אעשה את זה. זה מוצא חן בעיניי". לאלעד לא היה נעים לקפוץ עד התקרה, הוא עצר את עצמו, והמשיך עוד שעה ארוכה להסביר ולהסביר. אני חייכתי אל ריטה חיוך של איש זקן.
מאותו רגע הכל היה יותר קל. שום הסכמים מסובכים לא רצו בין עורכי דין, גם לא נשלחו מזכרים עם דרישות של הכוכבת לתנאים מיוחדים מאחורי הקלעים. כשאלעד והמפיקות רותם קסטלר ומאיה סגל אמרו שבטח קרן מקור של גדעון גנני תסכים לתמוך בסרט אפילו לא הבעתי ספק קל.
"בן חוזר הביתה" צולם כסרט אינדי קטן. הוא צולם בעיקר בלילות, עם צוות נמרץ שהסתובב על הסט בעיניים אדומות. ריטה, שלא רגילה להיות ערה לילות שלמים ברציפות, צלחה את ההסרטה בקלות ובמסירות, כאילו הייתה סטודנטית שזה עתה סיימה בית צבי והסרט הזה הוא הצ'אנס הראשון שלה להצטיין. ליבי התברר כשחקן הכי טבעי, ולא במקרה קיבל מיד אחרי כן תפקיד ראשי בסדרה ("ילדי ראש הממשלה" המשובחת).
יצא סרט יפה, שאני מאוד גאה בו. כשאלעד אמר שבטח קשת ישמחו לקנות אותו ולהקרין אותו, לא עניתי לו מיד שסרטים מורכבים של חצי שעה הם משהו שלא מעניין זכייניות, אלא זרמתי איתו. הערב בשעה 23:05 יוקרן "בן חוזר הביתה" בקשת. כאמור, לפעמים כדאי להקשיב לצעירים.