בליל האירוע נכנסתי לראות את הסרטון של מישל טרוני ושאר אנשי חבורת הטסטוסטרון מתעללים בבחור שהתעלל בכלב. טרוני אדום כולו, ורידים מנופחים, עומד מעל גבר צעיר שנראה שבור ומפוחד, צורח ומאיים שהיה מת לרסק לו את הפרצוף אם החוק לא היה עוצר בעדו. למרות הקושי להתמודד עם כמויות הזעם שנשפכו מהמסך, צפיתי בסרטון עד תומו, בעיקר כי הנחתי שהוא ייעלם מהרשת תוך כמה שעות. בבוקר התברר שלא רק שלא נעצר על כליאה ואיומים, טרוני גם הפך לגיבור לאומי, כשברחבי הרשת עלו בקשות למשמרות סטרואידים שיגנו בצורה הזאת גם על נשים מוכות וקורבנות אחרים שהמערכת הזניחה.

אני הראשון לבקר את המשטרה שעסוקה בחלוקת דוחות ומזניחה את ביטחון הציבור, שפועלת נגד האזרחים במקום לשמור עליהם. המשטרה איבדה את הלגיטימיות הציבורית שלה בצדק, וגם בתי המשפט בדרך, אבל למה נראה למישהו שהמונים זועמים וכנופיות הגנה על חסרי ישע זה הפתרון לבעיה? כחברה אנושית כבר ניסינו את הטריק של צדק דרך לינצ'ים ובואו נגיד שזה פחות הצליח. כשרואים שוטרים מכים ילדים חרדים, או שופט מגן על שמו הטוב של אדם שכמעט רצח את אשתו, אפשר להבין למה אנחנו רוצים לזנוח את מערכת החוק שזנחה אותנו. אבל אם אנחנו לא רוצים לחיות בג'ונגל אלים, אנחנו לא יכולים לעודד את האלימות של כנופיות הצדק האלו.

טרוני וחבריו תיעדו את עצמם כשהם מחזיקים אדם בכוח ומאיימים על חייו, זאת עבירה על החוק והם צריכים לעמוד לדין על העבירה הזאת  בדיוק כמו שהבחור צריך לעמוד לדין על ההתעללות בכלב. הם פרצו לביתו של אדם, ואחרי ששחררו את הכלב (אמנם עבירה, אבל מוצדקת וראויה כמובן) החזיקו אותו באיומים, השפילו אותו, גרמו לו לרעוד מפחד והתעללו בו מול עשרות אלפי צופים משולהבים. אם זה נראה לנו כמו דרך לגיטימית להשיג צדק, העתיד של החברה שלנו שחור משחור.

האדם הראשון שהגיע לבית המתעלל בכלב (צילום: מתוך
מתוך "חדשות הבוקר" עם ניב רסקין|צילום: מתוך "חדשות הבוקר עם ניב רסקין", קשת 12

ברור לחלוטין שלא כך אנחנו רוצים להתנהל כחברה, ברור לכולם שהחוק והסדר לא צריכים להיות מנוהלים על ידי המונים זועמים, שהאלימות הציבורית תביא רק עוד אלימות ותפורר את החברה שלנו מבפנים. בחברת חוק, הזכות לכלוא אדם או להפעיל עליו כוח שמורה אך ורק למדינה. אם נעביר את הזכות להפעיל אלימות מהמדינה בחזרה לאזרחים, מהר מאוד נגיע למצב שבו ארגוני פשיעה ומיליציות פרטיות מנהלות את החיים שלנו. זה מה שקורה בכל מדינה בה הסדר החברתי מתפורר, זה מה שנקרא מלחמת אזרחים.

ההתעללות בלתי נסלחת - אבל לא מצדיקה 

מטרידה אותי גם שאלה הרבה יותר בסיסית: איך כל כך הרבה אנשים ראו את הסרטון המזעזע הזה והצליחו להרגיש סיפוק והנאה, אפילו להתרגש? באמת שניסיתי לשנוא את הקורבן המתעלל, לזכור עד כמה הבחור הזה הוא זבל של בן אדם, לחשוב איך הוא הכה את הכלב הקשור וכמה זה הולם שהוא מרגיש עכשיו קצת מהפחד שהיצור חסר הישע הרגיש אז. באמת שניסיתי, אבל כל מה שיכולתי לראות זה עינוי משפיל של אדם מפוחד. טרוני, גוש זעם עטוף שרירים, שואג עליו במרחק סנטימטר, מניף אגרוף וקסדת אופנוע בהתפרצות כמעט בלתי נשלטת, ותוך כדי מסביר עד כמה הוא בעצם מאופק בתגובתו כאזרח שומר חוק.

זאת לא הייתה מחאה או פעולה לא אלימה. זאת הייתה פעולה מאוד אלימה. טרוני וחבריו לא התנהגו כמו פעילי זכויות נלהבים אלא כמו בריונים משולהבים. הבחור היה בסכנה אמיתית וכך הוא התנהג. הוא ידע שכל מילה לא במקום תגרור עוד התפרצות מבעיתה, שכל תנועה לא נכונה שלו יכולה לתת לטרוני את התירוץ לפרק אותו במכות. אז הוא התכווץ על הרצפה, ענה בקול כנוע, התרפס והושפל מול המצלמה. זאת סצנה מזעזעת, והעובדה שאלפי אנשים נהנו והתרגשו ממנה, זה מה שמפחיד אותי יותר מכל. לראות כמה אנשים טובי לב ונורמטיביים אכולים היום מזעם. המגיפה, הסגר, החנק הכלכלי והמשבר הפוליטי החדירו בנו כל כך הרבה תסכול וכעס. אנשים נמצאים על סף פיצוץ, וככה בדיוק זה מתחיל להתפרץ.

לא רציתי לראות את סרטון ההתעללות בכלב, אבל אחרי שהחלטתי לכתוב על האלימות של מיליציית ההגנה על הכלבים בראשות טרוני, נאלצתי להתגבר על החשש ולצפות בהתעללות. אז כן, זה סרטון מחריד, זאת הייתה התעללות מחרידה. כן, זה הרבה יותר נורא מסרטון האיומים, זאת התנהגות בלתי נסלחת. ועם זאת, הסרטון לא שינה את עמדתי במילימטר, להיפך. צדק צריך להיות מושת בדם קר, לא באש הנקמה. לא צריך גם לשדר סרטוני סנאף כאלה בחדשות. כמו עם סרטוני ההתעללות בגנים, אין פה ערך חדשותי אמיתי, רק סנסציוניות אלימה ושלהוב יצרים, זריקה של זעם קדוש לחברה שכבר בוערת מבפנים. ואם אנחנו לא נדע להנמיך את גובה הלהבות, האש הזאת עוד תכלה את כולנו.