ישבתי אתמול במאהל שמחוץ לבית ראש הממשלה שבירושלים יחד עם תמר, בת אחותי רות פוגל שנרצחה עם בעלה אהוד ושלושת ילדיהם בביתם שבאיתמר.
מחזה מפליא מאוד נגלה לעיננו, במחסום המוביל לביתו של נתניהו, נפרש מסך בד ענק שהפריד ויזואלית בין המאהל לבין הבית, בתחילה חשבתי שמדובר באמצעי אבטחה הנועד לזמן כניסתו לבית, אולם ככל שהרמתו התעכבה ולאחר בירור קצר הבנתי שמעולם מסך זה לא נפרש גם בזמן שהוא שוכן בביתו. לא ניתן לחפש דימוי טוב יותר להתנהגותו של רה"מ מדימוי זה, חוסר רצון לשמוע את זעקת הדם הזועק מן האדמה ואת גרוננו הניחר, עד כדי הקמת חיץ המפריד בין הכאב של עמנו לבין החלטותיו.
בושה. בתור יהודי, אזרח ישראל, אח שכול, חייל מילואים- זו ההרגשה שאוחזת בי בימים אלה. אני מתבייש במנהיגי מדינתי, שפעם אחר פעם מורידים את רמת המוסר לרמה הנמוכה ביותר, המסר שמועבר חד כתער, וצורם כדיסוננס מחריש אוזניים- שפיכת דמים נקיים מותרת.
אני מתבייש בשם חיילי צה"ל על כך שנעשים מאמצים עילאיים להביא לתפיסתם של מבצעי ומתכנני הטרור, תוך כדי סיכון חיים המביא את חלקם לפציעה או למוות, והמדינה שוב מראה להם שמאמציהם היו לשווא, חלק גדול מהמחבלים שנתפסו משוחררים, סתם.
ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו אמר מעל בימת הכנסת בתאריך 20.8.08 שחציית הקו של שחרור מרצחים היא חצייה מאוד מסוכנת במלחמה נגד הטרור והדגיש: "כשאנחנו שומרים אותם בכלא אנחנו משדרים שיש משוואה של צדק ותגמול, כשאנחנו במו ידינו פורמים את זה, צריכה להיות סיבה". ראש הממשלה, במידה ושינית את דעתך נשמח לעדכון מקדים, לא במעשים אחרי הבחירות.
חוסר אמות המוסר הבסיסיות ביותר, אמנם קיימות במנהיגנו כפי שניתן לראות, אולם ברור שעמנו חזק איתן ובריא, כשקולו יישמע וירעיד את הנהגתו, היא תיישר קו ותפעל על פי רצונו.