לפעמים נדמה שהעיסוק היחידי של ישראלים שהיגרו לברלין זה להיכנס לסופר, לקנות כמה דברים ולהעלות תמונה של החשבון לפייסבוק. זה תמיד יהיה זול באופן מעורר קנאה, ותמיד גרסה למשהו ישראלי - מילקי או קוטג' או גבינה צהובה. ובכיף, למרות שאי אפשר לתהות למה כל מי שעובר לברלין תמיד בלחץ על עמק 28% במקום, נגיד, מפרק את מדף המאפים בסופר או קונה את המעדן המשונה ההוא שאף פעם לא ראינו בארץ. זה מה שאני הייתי עושה, אבל אני לא גרה בברלין. וכשאני נכנסת לסופר הישראלי הממוצע הקרוב לאזור מגוריי אני יודעת שזה אף פעם לא ייגמר בפחות ממאתיים שקל, ושכפי הנראה אחכה למבצע על טבעול. זה נראה לי מובן מאליו, אבל יש מדינות שבהן מובן מאליו לקנות כמה אוכל שרוצים בסופר.
הביאו לנו את הגבינה הנאצית
ולמה דווקא אלה שעוברים לברלין כל כך מעצבנים את המגיבים? הרי יש עשרות אלפי ישראלים בסיליקון ואלי שרמת חייהם גבוהה בהרבה, אבל הם דווקא נחשבים לגאווה ישראלית. אולי בגלל שאלו שעוברים לברלין לא עושים זאת בעקבות עבודה או חלום או בגלל בן או בת הזוג, הם עוברים לברלין בשביל לא לחיות בישראל. בשביל להיחלץ מיוקר המחיה ומעתיד דחוק כלכלית ומשולל פנסיה, כלומר בשביל לא לחיות כמונו. הבחירה שלהם היא ביקורת ישירה על זו שלנו.
ואולי בכל פעם שעולה פוסט כזה, רגע לפני שהויכוח המנג'ס הזה הופך שוב פעם לקרב בין תומכי ההגירה למתנגדיה,בצירוף תגובה של בכיר זה או אחר שתזכיר לנו שמאחורי כל מיץ תפוזים בשלושים שקלים יש לפחות פוליטיקאי מטומטם אחד, אולי כדאי להזכיר להם שזה בכלל לא העניין. שהחשבונית הזאת לא עלתה לפייסבוק כדי שנהגר לברלין, אלא בשביל שהמחירים הזולים יהגרו לכאן. תביאו לסופר שלנו את הגבינה הנאצית ואת הרביולי הארי ביורו עשרים, כי האנשים שמהגרים בגלל יוקר המחיה הם לא הבעיה, יוקר המחיה הוא הבעיה. ותתחילו מהמילקי. אולי הוא לא יגרום לאף אחד להגר, אבל לפחות תהיה סיבה אחת להישאר.