"זוהמה", "ביבי צריך ללכת לכלא, כל רגע שלא מדברים על זה בתקשורת זה משת"”פיות", "מדובר בנוכל", "או לכלא או לבית משוגעים".
אסף אמדורסקי, וואו. הנאום הספונטני שלו בהפגנה במוצ"ש היווה פתח ליומיים סוערים במיוחד, שכוללים פוסט שהתפוצץ ברשת ובו הוא מהדהד את יום נפילת הבסטיליה וקורא לנו למחות נגד ביבי, "כל מי שיש לו לפיד בוער מוזמן לבלפור". בום. אלפי שיתופים ולייקים, תגובות תמיכה, נאצה, קריאות "משתמט" (הבנאדם בן 50, הניחו לו), צרחות אושר של שמאלנים מול המחשב וכמובן, דממה מחבריו לפאנל השיפוט ב"הכוכב הבא". נקווה שגם קצת מבוכה מצד כל האמנים האחרים (כמעט), שמפחדים שכל דבר פוליטי שיאמרו יחבל להם בקריירה ומסתפקים בפוסטי "שבת שלום" וסלפי שקיעה פחדני.
הרגע הזה של אמדורסקי הפך אותו, כפי הנראה בלי שתכנן, לפנים החדשות של המחאה. וגם סתם היה מדהים באופן כללי, פשוט כי אנחנו לא רואים דברים כאלה בטלוויזיה. כולם כאלה פרווה כל הזמן, עוברים תחת אותו מכבש יח"צ אחיד ונקי, פילטר אינסטגרם מחליק ומשעמם. ניכר שגם נגה ניר נאמן לא רגילה לראות דברים כאלו בטלוויזיה, אולי בגלל זה היא ניסתה קצת לרכך אותו, וכשזה לא צלח היא נפרדה ממנו בנימוס, מה שרק חיזק את דבריו על התקשורת כמשת"פית.
המקום שבו אמדורסקי נמצא כרגע הוא לא מובן מאליו. הוא עבר מסע מהשוליים התל אביביים הסנוביים אל לב המיינסטרים, שהגיע לשיאו כשהפך לשופט ב"הכוכב הבא". בהתחלה הוא היה השופט הקשוח, הביקורתי והמתנשא, ולאט לאט עבר תהליך החמדה והפך לחביב הקהל והשופטים האחרים, ואפילו נבחר לשופט האהוד מכולם בסקרים באתרים שונים. הוא טיפה התרכך, הקהל קצת התרגל, פתאום אמדורסקי קיבל חיבוק עממי שספק אם אי פעם חשב שיקבל.
אמדורסקי הבין: אין מחאה לא פוליטית
הוא לא הראשון שזה קורה לו. אמנים, לא משנה כמה הם בועטים וקיצוניים, נוטים להתבגר ולהתברגן. ולא רק אמנים, הגיל נוטה למרכז את כולנו, בין אם בעקבות התנגשות חזיתית במורכבות העולם ובין אם מתוך פחד משינויים, מלפנות מקום לדור הבא ומטכנולוגיה. לעתים זו גם תוצאה של הצלחה ושל כסף ושל התחושה שכבר יש מה להפסיד. עוד לפני אמדורסקי ראינו את זה קורה לאביב גפן, אמן ושופט ריאליטי אחר. אדם שפעם היה סמן פוליטי שמאלי מובהק עם דעות ברורות וקריאה לשינוי, והיום מזוהה בעיקר עם המרכז, עם יאיר לפיד וקירוב לבבות עם חרדים. כיום, יונתן גפן יותר אדג'י מאביב גפן. הגיוני שהמהלך הזה יקרה גם לאמדורסקי, לא? אבל תראו מה זה, מסתבר שלא.
אמדורסקי הגיע ללב המיינסטרים הטלוויזיוני, אבל במקום להשתקע בו ולהתברג בו ולהפוך לחלק ממנו, הוא חותר תחתיו. הוא לוקח את היתרונות שבמיינסטרים – היותו מוכר בכל בית, אהוב וכזה שמקשיבים כשהוא מדבר, ומשתמש בהם על מנת להניע לפעולה ולהביע עמדות לא מיינסטרימיות. וזה לא מובן מאליו, באקלים שבו אנחנו חיים זה אפילו אמיץ. בדרך כלל המיינסטרים הוא זה שמקפל אמנים, לא ההיפך. אבל אמדורסקי לא מתחנף, לא ב"הכוכב הבא" ולא בכיכר, את המוניטין שיצר לעצמו כשופט האותנטי ודובר האמת, גם כשהיא לא נעימה, הוא לקח איתו גם למחאה. לא חשבתם שהוא משקר בטלוויזיה, אין לו סיבה לשקר גם עכשיו.
רציתם מחאה לא פוליטית? סורי, לא הפעם. כנראה שגם לא אף פעם, כי הכל פוליטי. כשהעצמאים קורסים זה פוליטי וכשעולם התרבות גווע זה פוליטי. כלכלה זה פוליטי, דיור זה פוליטי, רצח נשים זה פוליטי, להט"ב זה פוליטי. אמדורסקי הבין את זה, אולי הגיע הזמן שגם כל היתר. ונקווה שהדברים שאמר לא יחבלו לו בקריירה, כי אנחנו רוצים את האמנים והסלבס שלנו מדברים. הלוואי שהוא ייתן השראה לעוד יוצרים להיות אמיצים ולומר את דעתם. אגב, ארקדי דוכין כבר יצא נגדו וזה גם אחלה, התבטאות פוליטית היא מבורכת לכל כיוון, ונשמח לצעוד אחרי אמנים לבלפור או לכיכר. כי לפוליטיקאים אנחנו כבר מזמן לא מאמינים, ליוצרים עדיין כן.