טירקל (צילום: חדשות 2)
הוועדה מצאה מה שהיה ברור שתמצא |צילום: חדשות 2

זכינו לראות את ועדת טירקל לבדיקת אירועי המשט לעזה מגישה את החלק הראשון של הדו"ח המסכם את עבודתה. הוועדה ישבה, חשבה, הקשיבה, חיכתה ומצאה מה שהיה ברור שתמצא (ממש כמו שהיה ברור מראש שוועדת טירקל אחרת לא תמצא כל פסול במינוי מהיר ואוטומטי של יואב גלנט לרמטכ"ל). על פי מסקנות הוועדה, פעולת השייטת לא מהווה הפרה של החוק הבינ"ל והחיילים פעלו על "מאווי מרמרה" מתוך הגנה עצמית. בקצרה - צה"ל לא אשם.

אשמה, כנראה, היא עניין של גיאוגרפיה. דו"ח טירקל הוא הנגטיב של הדו"ח הטורקי לוועדת הבדיקה של מזכ"ל האו"ם (ועדת פאלמר) שהטיל את האחריות כולה על ישראל. לעומת הטורקים "המשוחדים מראש", ועדת טירקל מטילה את האחריות כולה על אנשי המשט. אבל מדובר בשני דו"חות בשחור ולבן, שזהות המזמינים שלהם חקוקות על כריכתם ועל מסקנותיהם. ממשלת ישראל היא שהזמינה את דו"ח טירקל, וכעת היא עומדת להעביר אותו לוועדת הבדיקה של האו"ם ולפתוח בקמפיין הסברה כלל עולמי, שמטרתו להראות לכולם שאנחנו בסדר.

אבל גם אם חיילי השייטת פעלו באופן חוקי, אנחנו לא בסדר. מראש צריך היה להיות ברור ששימוש חסר-מחשבה בכוחות צבא, עם רובי צבע, לעצור בכוח משט אזרחי לעזה, אינו ראוי ויניב תוצאות קשות - במקרה הזה תשעה הרוגים ועשרות פצועים. הרי במהלך השנה שעברה היו מספר משטים שעברו ולא שמענו עליהם – הם פשוט עברו. זכינו גם בצדק לשם של חברה מטורפת – אל תתעסקו איתנו, אנחנו נושכים. קשה להאמין שפעם חשבנו שכוח מפעילים בשכל, שבתחבולות עושים מלחמה ושהצבא צריך להיות קטן וחכם. חבל שפני הצבא כפני הפוליטיקאים ששולחים אותו.

עכשיו, אחרי הגשת חלקו הראשון של הדו"ח, הוועדה תמשיך לדון בנושא עד שהוא יאבד לגמרי את הרלוונטיות שלו. חבריה המכובדים ישלימו כעת את החלק שיעסוק, בין היתר, בתהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני בכל הנוגע לעצירת המשט. אשמח לכתוב בשבוע הבא על המסקנות שיתפרסמו בעוד חצי שנה, הרי גם הן ידועות מראש.

מי אחראי פה?

מצעד שרי ממשלת ישראל לפני הוועדה עוד לא הסתיים וכבר נשכח. חקוקים על לוח ליבנו ראש הממשלה ושר הביטחון, שנעצו מבט ישיר חודר במצלמה ואמרו שהם אחראים באופן מלא לתגובה הישראלית למשט, אבל לא למה שקרה. ארבעה חודשים מאוחר יותר, אל מול הכרמל השרוף, הפעם ללא ועדת חקירה, שלפו דוברי ראש הממשלה, שר הפנים, שר האוצר ופקידים בכירים אחרים, דוגמאות של מכתבים ש"כיסו" על מחדליהם בטענה שהם ידעו והתריעו. גם בפני ועדת וינוגרד לבחינת מלחמת לבנון השנייה העידו הפוליטיקאים שהם אחראים ליציאה למלחמה אך לא לאופן בו התבצעה. זה המצב - הם תמיד "אחראים" בזמן הראיון או במסוק, אבל לא אחראים בדיעבד לאסונות. השרים ה"אחראים" אינם אחראים לכלום, למעט שליחת מכתבים מתריעים.

כבר היום ברור שה"אחראים" לתגובה למשט גם יהיו אחראים למלחמה הבאה. אולם, אל חשש, כיסאם מובטח - הם יהיו "אחראים" רק בעת שידור היציאה למלחמה. לתוצאות הקשות יהיו אחראים ארגוני זכויות האדם ואותם אזרחים המצפים לאחריות שאינה נגמרת על מסך הטלוויזיה.

כאזרחים בחברה דמוקרטית, לכל אחד ואחת מאתנו יש אחריות למעשי חברתו. האחריות הזו תקבל ביטוי אם נשכיל להחליף את האחראים למבצעים צבאיים מיותרים, להתדרדרות המוסרית, לדעיכת שירותי הכיבוי, הרפואה והרווחה ולמצב הביטחוני הירוד של ישראל – מחוקקי ישראל וחברי הממשלה. למרות שהרגילו אותנו לפוליטיקאים לא אחראים, הגיע הזמן שנתבע אחריות. גם לנו מגיע פוליטיקאים הגונים, מנהיגים אחראים.

ישי מנוחין הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

>> אז מה, שוב מלחמה בלבנון?
>> ברק עשה למפלגת העבודה מה שעה לנאוה: דפק וזרק