המילה "הדתה" חוזרת שוב ושוב בשיח. חב"ד חילקו סופגניות ברחוב? "הדתה". הגננת ביקשה מהילד שיהיה אבא של שבת? "הדתה". "ואהבת לרעך כמוך" במופע של יובל המבולבל? "הדתה". בכל פינה ובכל מאורע – הדתה.
האמת היא שלא מדובר במאבק ציבורי על מקומה של הדת במדינת ישראל, אלא על ה"יהדות" של מדינת ישראל. מי שמאמין שישנה הגבלה מהותית על תפיסת העולם החילונית במדינת ישראל, מחזיק בתפיסת מציאות התלושה לחלוטין מהמציאות בשטח.
בעשורים האחרונים נפתחו עשרות מרכזי קניות בשבת, וניתן למצוא מאות חנויות אשר מוכרות בשר חזיר. אם עד סוף שנות השמונים במדינת ישראל היה איסור בחקיקה על משכב זכר, הרי שכיום הקהילה הלהט"בית זוכה ליחס חסר תקדים של הגנה מהמדינה. מי שמבקש לקיים טקס נישואים שלא דרך הרבנות, מקבל מגוון פתרונות שבעבר לא היו קיימים. בבתי הקברות ניתן לקיים טקסים אזרחיים עבור קבורה אלטרנטיבית. שלטי החוצות מבצעים החפצה בוטה של נשים חשופות ואף בעירום כמעט מלא, בכל פעם שמבקשים לפרסם בושם או משקפי שמש. ערוצי הטלוויזיה מלאים בתכניות בידור, אשר מקדישות לא מעט זמן להגחכת הדת. ישראל הופכת חילונית יותר במרחב הציבורי, בחקיקה, בנורמות ובשיח.
היהדות איננה רק דת, אלא גם מסורת, תרבות ולאום. בישראל מתקיים אורח חיים חופשי, לצד זהות עמוקה ומשמעותית. התכנית להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל לא הייתה להקים תיאוקרטיה, אך סממנים יהודיים ושמירה על הזהות היו גם היו בתכנון המקורי. דווקא אותם קולות פלורליסטים הזועקים "הדתה", מכניסים את היהדות לתבנית צרה בה יש מקום למודל אחד בלבד, ומי שמבקש לחיות עם זהות מורכבת מתקבל כאיום. מבחינתם, או שאתה יהודי דתי-פרימיטיבי-וחשוך, או שאתה אדם נאור ומשכיל.
מעולם לא פגשתי אדם המגיע ממדינת "דמוקרטיה-לאנד". רוב המדינות בעולם הינן מדינות לאום. בדוגמה אחת שונה – ארצות הברית, נמצא סממנים שכנראה בישראל לא היו מתקבלים בגלל האופי הדתי המובהק שלהם, כמו "אומה אחת תחת האל" בשבועת אמונים, "באל נשים מבטחנו" על המטבע, שבועה על התנ"ך כשמושבעים לנשיאות או כשמעידים בבתי משפט, וכמובן - Blue Laws, חוקים המונעים מסחר בימי ראשון מכיוון שזהו יום הכנסייה. הדתה באמריקה?
בישראל אין דת רשמית. בדנמרק למשל, כמעט כל האוכלוסייה חברה בכנסייה הלות'רנית הממשלתית, והמלך הלות'רני מחויב לשלוח את ילדיו לחינוך לות'רני נוצרי. למרות הצלב על הדגל, המילים בהמנון, והמעורבות העצומה של הדת במדינה, דנמרק לא נשאלה מעולם אם היא יותר נוצרית או דמוקרטית.
הדתיים במדינת ישראל הם מיעוט, אך חילוניים המרגישים קרובים למסורת ישראל מהווים את הרוב. הניסיון לתקוף כל חיבור בין אזרחי המדינה לבין מנגנונים או סממנים יהודיים, הוא הפוגעני, הלא פלורליסטי והלא דמוקרטי. היהדות היא של כולנו, והיחס האנטי-יהודי הגורף פוגע בפרטים עצמם ובצביון המדינה. שלילת שיח, גם אם יש לו ניחוח דתי, בוודאי לא מעיד על פלורליזם אמיתי אלא על צרות מוחין וחשיבה חד גונית.
כאשר מקבלים את העובדה שהיהדות אינה דת בלבד, אין צורך להזדעק בכל פעם שנעשה שימוש במסורת ישראל. כל אדם על פי בחירתו יחליט עד כמה התמהיל הזהותי שלו יהיה מורכב מסממנים תרבותיים, לאומיים, מסורתיים או דתיים (כן, גם עליהם מותר להגן בחברה דמוקרטית).
אין באמת הקצנה דתית במרחב הציבורי, ומתקפת ה-"פייק-הדתה" לא אמורה להפתיע כשמכירים את הנפשות הפועלות וגישתם האוניברסלית. הם אינם מבקשים לערער על האמונה של אזרחי ישראל באל, אלא לפורר את חיבורם ליהדות ולזהות היהודית. מאבק כזה ביהדותה של ישראל, צריך לחשוף ולגנות בשם היהדות, אך לא פחות חשוב מכך – בשם הדמוקרטיה.
הכותב הוא עורך דין ומנכ"ל עמותת "המרחב שלנו"