רשימת שינדלר הוא אחד מהסרטים המוערכים והמרגשים שנעשו על קורות יהודי אירופה בתקופת השואה. על כך יעידו פרסי האוסקר שבהם זכה והשידורים החוזרים הבלתי נגמרים שלו. למרות שהסרט הוקרן בישראל אינספור פעמים, באופן לא מפתיע אף אחד לא דרש את הורדתו מהמסך בטענה כי הוא מקדם רעיונות נאצים. לא רק בגלל שסטיבן שפילברג יהודי בעצמו, אלא משום שמאוד קל להבין שהסצנות המציגות יהודים בגטאות אינן תעמולה נאצית, אלא חלק מיצירת אמנות של הבמאי. זהו חשיבותו של הקשר.
אינני טוען שהחמסות שהוצגו במסגרת תערוכת אמנות במכללת ספיר, שעליהן נכתב "אטבח אל יהוד" ו"ירושלים של חרא", ראויות לאוסקר, לפרס כלשהו, או בכלל לביקורת חיובית. יכול להיות ש"ירושלים של חרא" היא באמת חרא של יצירת אמנות. בכל זאת, החיבור בין המסרים הטיפשיים האלו לסמל היהודי כל כך מובהק הוא פשטני להחריד, ואפשר לדרוש להוריד אותה מהקיר בדיוק מהסיבה הזו. אבל לטעון שזו הסתה, כפי שטוענים עכשיו רבים (אפילו העיתונים האובייקטיבים כביכול, מדברים על "לוחם השייטת שהסיר את היצירה") ובכן, זה הגיוני כמו לכנות את סטיבן שפילברג נאו-נאצי. אני לא מכיר אישית את גל ווליניץ, שיצר את החמסות המדוברות. סביר להניח שהוא לא מתפקד פוטנציאלי של "הבית היהודי", אבל אני יכול להיות כמעט בטוח שהוא לא מתכנן לחגור חגורת נפץ ולהתפוצץ באוטובוס במרכז תל אביב, או לארגן ערב התרמות לחמאס. הוא גם אינו מייחל שאנשים אחרים יעשו זאת (ואם כן, שאר הטור אינו רלוונטי).
חלק מהטענות שהועלו כנגד פרסום היצירה מובנות ונכונות. צנזור התערוכה של אמנים מהר חברון ע"י אוניברסיטת ת"א הוא מביש, וחושף חלק גדול ממה שנהוג לכנות "הצביעות של השמאל". ייתכן שגם מכללת ספיר פחות הייתה מוכנה לתת כתף ליצירה שהייתה קוראת למחוק את עזה. אבל התשובה לכך לא צריכה להיות השתקה של השמאל, אלא מאבק למען חופש הביטוי של הימין, ולא במובן של לאפשר לבנצי גופשטיין לקרוא לשריפת מסגדים ובתי ספר ערביים – אלא להיאבק בתוך שיח התרבות והאמנות, רדוד וטיפשי ככל שיהיה.
בפוסט שפרסמה היום מכללת ספיר בפייסבוק היא הציגה לגולשים שאלה מאוד פשוטה, שמבהירה מבחינתי את הסוגיה: האם רונן שובל, הצל, ושאר מנהיגי הדעה של הימין, שהציגו תמונות של היצירה בפוסטים משלהם, גם הם מסיתים נגד יהודים? הרי בזכותם נחשפו מאות אלפי אנשים למסרים האנטי ציוניים הללו. אז ברור שלא. הם ניסו להעביר רעיון באמצעות שימוש ביצירה הזו. כך גם ווליניץ. הבעיה היא שהמסר האמיתי שמתקבל מכל הסערה הזו הוא שהאיום הכי גדול על מדינת ישראל איננו יוקר המחיה או התחמשות החמאס, אלא חמסה קטנה וטיפשית במכללה אי שם בדרום הארץ.