מתנדב בעמותת חסדי נעמי (צילום: האתר הרשמי)
מתנדב בחסדי נעמי אורז אוכל לנזקקים|צילום: האתר הרשמי

 כילד בני-ברקי, כל נסיעה לירושלים כללה כמעט תמיד ביקור בכותל המערבי ופיצה 'אורי' בגאולה. אתמול חרגתי מהמנהג הקבוע. לצערי לא ביקרתי בכותל וגם לא בפיצה אורי. את אשתי וילדי, הנחתי בבית קרובי המשפחה בירושלים והמשכתי לנקודת החלוקה של "חסדי נעמי" בירושלים. החניתי את האוטו בצד הדרך, התקרבתי רגלית וביקשתי לחוות ולחוש את הפעילות במקום.

הם עמדו שם בשקט ובסדר מופתי. בכל שבוע הם מגיעים לכאן לאסוף את ארגזי מצרכי המזון, את שפע הפירות והירקות ואף את הממתקים לילדים.

אברכי משי עם כובעים וחליפות לצד גברים חילוניים. נשים חשופות לצד נשים בכיסוי ראש מלא ואף בחורי חמד בלבוש חסידי-ירושלמי לצד נערים מקועקעים. כולם אספו בשקט מהמתנדבים את המזון שהוענק להם. הם סייעו זה לזה להרים את הארגז, להעמיס על העגלות המאולתרות. וכשהגיע אחד עם רכבו המקרטע, הוא כמובן הציע מיד לכל שייקח עבורם את המשלוחים עד לביתם.

בין לבין כנראה ששמו לב שאינני נמנה בין המתנדבים הפועלים במסירות נפש וכן אינני אוסף מזון כשאר הנתמכים. אני גם שואל מידי פעם את פעילי המקום שאלות תפעוליות. משהסיקו שככל הנראה אני מהנהלת הארגון, הביישנים שבהם נגשו ואמרו תודה רבה, ברכו אותי בקצרה ו עזבו את המקום. האמיצים שבהם הגיעו לחצו יד והעריפו עליי מטר של ברכות ואיחולים. לא חשתי בנוח. ביקשתי מהם שאת כל הברכות והאיחולים יפנו למתנדבים ולפעילים המסורים שמפעילים את המקום בהתנדבות ובמסירות, כל השנה ובכל תנאי מזג האוויר.

 

22 נפשות בדירה אחת

בין המברכים, היה גבר גבוה קומה ורחב ידיים שלחץ את ידי בחוזקה וברך וברך... הוא לחץ את ידי ממש חזק. קצת כאב לי. חשתי שהוא אולי מנסה להעביר דרך לחיצת היד החזקה את כאבו שלו. עניתי אמן בדבקות על הברכות שהעריף. לא הספקתי להתאושש מלחיצת היד וכבר ניגשה אליי אשה שסיפרה כי היא מתגוררת יחד עם ילדיה בבית הוריה, גם אחותה וילדיה גרים איתם ובנוסף אחותה האלמנה וילדיה היתומים גם הם גרים עם הסבתא. בסך הכל 22 נפשות בארבעה חדרים.

 "22 נפשות בדירה אחת", שאלתי בתדהמה? "כן, אני לוקחת מצרכים עבור כולנו", היא ענתה. "הארגון היחידי שעוזר לנו כאן בירושלים, זה 'חסדי נעמי'. אתם ממש מחיים אותנו. כל שבוע אנחנו מחכים כבר ליום חלוקה להביא הביתה אוכל לכל הילדים".

זה כבר ממש חריג, חשבתי לעצמי. לקחתי ממנה את מספר הטלפון שלה והבטחתי שאבדוק אישית איך ומה ניתן לעזור יותר לכל 22 הנפשות הדרות בדירה אחת.

 שלוש השעות חלפו להם מהר. פעילי המקום סקרו בפני על רגל אחת את כל הפעילות שהם עושים. על הקשים בהם הם מתמודדים מידי יום  - קשיים פיזיים אבל בעיקר הרגשיים. את הרצון העז שלהם לעשות הכל ולפעול בכל מישור על-מנת להגדיל את התמיכה לעוד מאות משפחות שממתינות לסיוע.

התקשרתי לאשתי וילדי. הם היו צוהלים ושמחים, שכן עבורם היה זה טיול לירושלים. אני הייתי באווירה קצת יותר רצינית. הם הזמינו אותי לפיצה אורי. ויתרתי. אני אוכל כבר בבית אמרתי ושתקתי.

קרוב לחצות הגענו הביתה. ילדי פרקו את המתנות שהקרובים בירושלים העריפו עליהם. אני פרקתי את ליבי בדמעות שליש בתפילה ובקשה: "אנא ה' תן לנו כח להמשיך לעזור ולסייע לבני עמך ישראל". אמן.

עמותת "חסדי נעמי" פועלת כבר 28 שנים לרווחת אלפי משפחות במצוקה ברחבי הארץ. הפעילות נעשית באמצעות כ-40 נקודות חלוקה המופעלות על ידי למעלה מ-10,000 מתנדבים.

>>לחצו על הלינק כדי לתרום לעמותה