הגרון משתנק והעיניים מסרבות להאמין לנוכח התיעוד ממצלמות האבטחה שפרסמה אתמול (שלישי) עמותת "בצלם". שני נערים הולכים ליד חומת ההפרדה בסמוך למעבר ביתוניא, ואז, בבת אחת, צונחים לאדמה. אדמת הטרשים האדישה הזאת, שכל כך הרבה דם משני הצדדים כבר נשפך עליה ובגללה והיא עדיין אינה פוצה פיה. שמותיהם של הנערים – מוחמד אבו דהאר בן ה-16 ונאדים נווארה בן ה-17. שניהם נפגעו בפלג גופם העליון, אחד מהם נורה מגבו. לפי הדו"ח הפתולוגי מבית החולים הממשלתי ברמאללה, הם ספגו אש חיה, ולא קליעי גומי כפי שטען דובר צה"ל. רק במזל שרד הנער השלישי שנפגע, מוחמד אלעזה בן ה-15, והוא כעת מאושפז.
באתרי החדשות השונים דווח כי הנערים "נורו למוות" או "נהרגו", אך מוטב שנקרא לילד בשמו - נווארה ואבו דהאר נרצחו. נכון, הם השתתפו בהפגנת יום הנכבה, ויתכן שאף יידו אבנים או הבעירו צמיגים במהלכה. אך בשלב הזה, אחרי שההתפרעות שככה ועננת הגז המדמיע התפזרה, הם לא היו חמושים ולא איימו על איש. רק הלכו לתומם, ואז הגיעו היריות, ופילחו את גופם. רצח בדם קר, שבוצע על ידי חייל או חיילים ששהו במקום. בדיוק כפי שפלסטינים שרוצחים יהודים צריכים לבוא על עונשם, כך יש למצות את הדין גם עם מי שרצח את הנערים הללו. המדים שהם לובשים לא מגנים עליהם מפני החוק, ומפני ההיגיון הבריא. רבאק, אפילו בתורה זה כתוב: לא תרצח.
ברחבי הרשת נפוצה הטענה, הצינית מאין כמותה, שהסרטון מבוים. הרי לא יתכן שחיילים מהצבא הכי מוסרי בגלקסיה יבצעו כזה רצח מזוויע לאור יום. הוצאה להורג ללא משפט, ללא פשע. אז הפלסטינים הביאו במאי, כמה שחקנים וניצבים, ערכו את זה באפטר אפקטס כדי להוסיף קצת עשן ומראות ופברקו את הכל. הטענה הזאת לא שכנעה את האמריקנים ואת האו"ם, שדרשו להקים ועדת חקירה מיוחדת. אפילו דובר צה"ל לא קיבל את הטענה שהסרטון מבוים, והסתפק בכך ש"הסרטון ערוך בצורה מגמתית ואינו משקף את האלימות שבהפרת הסדר". ולבסוף "בצלם" סתמו את הגולל על הטענה הזאת כאשר פרסמו קלטות נוספות ממצלמות אבטחה, שבהן נראה הרצח מזוויות שונות, שוב ושוב. האם זה אומר שחקירת המצ"ח המוגבלת עליה הכריזה הפרקליטות הצבאית תעשה מאמץ כנה לבדוק את נסיבות האירוע? סביר להניח שלא.
הצבא המוסרי בעולם? יש בכלל דבר כזה?
לא חסרים מקרים שבהם רצח של אזרחים בידי חיילים טויח על ידי הצבא. על פי נתוני האו"ם, במהלך 2013 נהרגו 27 בני אדם בגדה המערבית מירי כוחות הביטחון, רובם היו לא חמושים. באוקטובר האחרון נרצח ד"ר ראיד זעיתר, שופט ירדני, במעבר גשר אלנבי. עדויות החיילים היו סותרות – חלק אמרו שהוא ניסה לחטוף נשק מחייל, אחרים אמרו שהוא תקף את החיילים עם מוט ברזל. באופן נוח ביותר, ובניגוד למקרה הנוכחי, מצלמות האבטחה המוצבות במעבר הגבול לא פעלו בשעה ש-5 כדורים חוררו את גופו.
ומה לגבי איברהים מנסור, בן 35, תושב עזה שנורה בשנה שעברה בראשו משום שהעז להתקרב למרחק של 100 מטר מגדר המערכת? ומה עם בילאל עווידה בן ה-19, שהצטלם בתחילת השנה עם חבריו כמה מטרים מגדר ההפרדה ואז נורה למוות בטענה שהיה באזור ש"אסור לשהייה"? והאם שמעתם על לובנא אל-חנש בת ה-22, שנורתה בראשה בסמוך למחנה הפליטים אל-ערוב, בעת שטיילה עם קרובת משפחה שגרה שם?
מרבית הישראלים בכלל לא שמעו על המקרים האלה. רובם יסתפקו בתגובות הלקוניות של דובר צה"ל, שכמו עושה קופי פייסט ממקרה למקרה. והמקרים האלה רבים מספור. לא נעים להסתכל למציאות בעיניים ולהודות בעובדות, אבל העובדה היא שצה"ל הפך מצבא ההגנה לישראל לצבא ההגנה לרוצחים. הוא אינו חוקר לעומק מקרים של ירי באזרחים, ומעדיף לתת לרוצחים להסתובב חופשי, עם כלי הרצח בידם ומדים צבאיים לגופם. עד שצה"ל לא יתחיל לחקור את האירועים האלה ברצינות, הוא לא יכול להיחשב באמת לצבא מוסרי, בהנחה שיש בכלל חיה כזאת. ועד שהוא לא יצא מהשטחים, מקרי הרצח האלה יחזרו על עצמם שוב ושוב, לדיראון עולם.