זה נשמע כמו אבסורד, אבל אם תחשבו על זה רגע, רק בחברה שרואה מיניות כחטא, אפשר להגיע לרמות של השפלה, ביזוי ושיימינג כמו שנשים חוות כאן על בסיס יום יומי. תרבות האונס, משמעותה לא רק כפיית יחסי מין על מי שלא הסכימה. מדובר בתרבות שלמה שאומרת לאישה איך להתנהג עם הגוף שלה, המיניות שלה, היצרים שלה. ברגע שכל אישה חורגת מהנורמות האלה, היא “מותרת” לכל, היא “שרמוטה”, “זולה”, רעה ומסוכנת. רק השבוע נחשפנו למודעה בכיכובה של נינט על כביש איילון, שם היא מופיעה ברמיזות מיניות אך לא בעירום – בעוד הדוגמניות האלמוניות שמלוות אותו, חשופות בחלקן העליון. המסר ברור – נינט חשובה יותר, היא מוכרת, יש לה שם ומוניטין ולכן היא לעולם לא תתפשט. הבחורות האחרות חסרות הזהות לציבור הישראלי, מותרות לכל. הערום הוא אות קלון, רק מי שיש לה מספיק כסף וכוח, כמו נינט – יכולה להמנע ממנו.
>> אחת מהקורבנות של גואל רצון: " הפחד פינה את מקומו לאומץ”
>> רודריגו גונזלס: "אתה לא יהודי"
אישה משכילה, חזקה, מצליחה; שמחצינה את המיניות שלה מרצון ומבחירה – היא מסוכנת לפי המשוואה הזו. היא חורגת ממנה ומערערת את היסודות שלה. אישה שכזו היא כנראה המורה מאשקלון שהצטלמה בעירום והשאירה את התמונות בטאבלט שלה – למען עצמה, בעלה, גברים אחרים – זה לא ידוע ובכלל לא משנה. העובדה היא כי המורה רצתה לחגוג את גופה ואת המיניות שלה, ולא ראתה צורך למחוק את התמונות ממכשיר אישי שברשותה. לרוע מזלה, הטאבלט נמצא על ידי תלמידים שמיהרו לעשות את מה שנערים עושים באוטומציה ב-2014, בלי כל שיפוט מוסרי מקדים: לצלם את זה בסמארטפונים שלהם ולהתחיל להעביר בקבוצות וואטסאפ. אות הקלון ניתנה באופן אוטומטי, מעבר התמונות מיד ליד הפך את העירום של המורה לחפץ, כזה שמתייחסים אליו בביוש, צקצוק, והרמות גבה. תרבות האונס הופעלה. אם היינו מתייחסים לגוף האדם באופן נורמלי, התגובה הייתה פשוט להתעלם מהתמונות ולהחזיר את הטאבלט לבעליו המקוריים, אבל תסריט כזה הוא כנראה מדע בדיוני בחברה שבה נשים עירומות זה חולירע.
הנוער שעושה שיימינג למורה הוא בוגדני ועלוב, אבל הוא בסך הכל שיקוף של החברה בה מיניות מושפרצת לכל עבר – אבל רק בהקשר שלילי ומבזה. זה גם הנוער שבוחרים להשמיע עכשיו. אני מאמינה שיש גם נערות ונערים אחרים, שלא התרגשו מכמה תמונות ערום ולא הפיצו אותן, שלא קראו למורה שלהם “זבל” ולא בכו על מר גורלם. אבל אלה שגנבו והפיצו ואחר כך ייללו והתלוננו – הם הגיבורים של הפרשה. בדבר אחד אפשר להיות בטוחים – יש כאן גברים צעירים שמוכנים היטב לתפקד בתרבות האונס השלטת בישראל.
>> לקריאת הטור המלא באתר "סלונה"
>> זוהר ישראל: איפה הקווים האדומים של המורה?
