אין כמעט ישראלי שלא מכיר את הקריאה החוזרת "אני הולך, אני הולך" של מוכר הארטיקים בים, שמאיים על המשתזפים כי הנה הם מפספסים את הזדמנות חייהם לרכוש שלגון מצנן. לאחרונה הושאלה קריאה זו על ידי מספר צעירים שמאיימים עלינו תחת כל עץ רענן ובכל פינה ברשת שהנה הם עוזבים את ישראל לטובת העולם הגדול.
היורדים מוסיפים ומתבלים לרוב את איומי העזיבה באינספור סיסמאות מלאות פאתוס סטייל "אינני יכול עוד" או "אני עוזב כי אכפת לי" ואף גרוע מכך, הם מנסים לתת את התחושה שהם ממש עוזבים בשבילנו.
>> מתי שמואלוף נפרד מהמדינה לתקופה לא מוגבלת: "כואב לנסוע, כואב יותר להישאר"
אני רוצה להרגיע אתכם ברלינאים יקרים ולהסיר דאגה מלבכם. סעו לכם, גלו עולם, הכירו תרבויות, תהנו, בקרו במוזיאונים, אל תטריחו את עצמכם במחשבות עלינו, אנחנו מבטיחים להסתדר בלעדיכם.
אל תשכחו לעצור בדיוטי
וואלה, באמת שלא פשוט להיות ישראלי. יוקר המחייה, יוקר המחייה-עראק, פוליטיקאים שלא מקיימים הבטחות, קיץ חם, אין רכבת תחתית, אבל היי, יש מטרונית, וטילים ואיחוד אירופי ואין ספק שבין כל החלב ודבש שאבותינו חלמו עליהם במשך 2,000 שנה נכנסו גם כמה צרות. אבל אתם באמת יכולים להסתכל פנימה ולהגיד החוצה שכל כך רע פה?
גם לנו לא פשוט, לאשתי ולי, זוג צעיר ללא ילדים, לא ברור לנו איך בדיוק מתישהו בעתיד הנראה לעין נוכל לקנות פה בית, אבל בין זה לבין השחזת מקלדות ופרסום בלדת עזיבה לברלין המרחק עוד גדול.
וקטנה לסוף, כשאתם חוזרים, וסמכו עלי, רובכם תחזרו, בעיקר כי לא תהיו מסוגלים לחיות במקום בו אין לכם זכות להתלונן, עשו טובה, תביאו איזה גלנפידיך מהדיוטי, סבבה?
יותם זמרי הוא איש פרסום, אושיית פייסבוק, נשוי לאשתו ולא אחראי בשום אופן להסכמי אוסלו