שני דברים היו משותפים כמעט לכל הנשים והגברים שהגיעו להפגנה שנערכה ביום שלישי האחרון מחוץ ל"אלנבי 40" בתל אביב: כולם היו בטוחים שמה שקרה שם היה אונס קבוצתי; וכולם לא ראו את הסרטונים, כי מבחינתם עצם הצפייה היא השתתפות באונס. "אבל איך את יודעת שמה שקרה שם זה אונס אם לא ראית את הסרטונים?", שאלתי את אחת המפגינות. "מה ששמעתי הספיק לי", היא הפטירה, והצטרפה מחדש למקהלה שצעקה בקול "די, נמאס, תאשימו את האנס".

בזו אחר זו עלו הנואמות ודיברו על האונס הנורא שהתחולל בבר. אחת מהן הגדילה לעשות והגדירה את האירוע כ"מתקפת טרור". אף אחת מהן לא טרחה בכלל להעיף מבט בסרטונים לפני שהחליטה להשתתף במשפט השדה הפומבי, ועם זאת כולן דיברו שם בכזה ביטחון, בכזאת ודאות, שלהעלות בפניהן את האפשרות שאולי לא היה אונס היה כמו לשכנע פעיל דאע"ש להמיר את דתו לבודהיזם.

בתור מי שכן צפה בסרטונים (ולא הפיץ אותם), אני יכול לומר את הדבר הבא: מה שקרה ב"אלנבי 40" היה מגעיל, מחריד, בהמי, מפגע אסתטי ומוסרי מהמדרגה הראשונה - אבל זה לא היה אונס. האנשים שהפיצו את הסרטונים עברו על החוק, ובעלי הבר שאיפשרו לדבר כזה לקרות צריכים לקבל ניעור רציני – אבל זה עדיין לא הופך את זה לאונס. ולפני שאתם סוקלים אותי באבנים, אני מבקש רק דבר אחד – תקשיבו למה שיש לי לומר, ואז תחליטו בעצמכם.

מה זה אונס?

אונס מוגדר בחוק כמצב שבו הגבר כופה על האישה יחסי מין מבלי שנתנה לכך את הסכמתה. על פי הפסיקה של השופט המנוח חשין, במצב שבו האישה שרויה בערפול חושים, הדבר יכול להיחשב לאונס גם אם היא לא הביעה התנגדות מפורשת. חשוב להבין שהמצב הזה מתייחס לנשים שנמצאות תחת השפעה של סם אונס או צריכה מוגזמת של סמים אחרים - כולל אלכוהול - עד שהן נמצאות על גבול העילפון.

האישה שראיתי בסרטונים לא נראתה כמי שנמצאת במצב הזה, אלא בהכרה מלאה. היא רקדה על הבר, ביצעה מין אוראלי בגבר אחר שעמד לצידה מבלי לגעת בה, ולא מעדה, התנדנדה או איבדה שיווי משקל לרגע. התרחיש שהפמיניסטיות מדמיינות לעצמן - אישה ששוכבת על הבר בזמן שהגברים נעמדים בתור כדי לבעול אותה - פשוט לא קשור למציאות.

אבל שום דבר לא יגרום לאותן פמיניסטיות לפקפק בעצמן. אפילו לא עדותה של "הקורבן".  כשהבחורה מסרה עדות במשטרה לפני כמה חודשים, בסמוך למקרה, היא הבהירה שהכל היה בהסכמתה. האנשים שהיו במקום העידו שהיא הזמינה גברים לעלות איתה על הבר. מה לזה ולאונס?

"אין אף אישה בעולם שיכולה לרצות להיות בסיטואציה כזאת", אומרות הפמיניסטיות לאחר שביצעו בדיקה מדוקדקת בקרב מיליארדי נשים עצמאיות ברחבי כדור הארץ. אבל מיניות האדם היא דבר מוזר, אפל ומסתורי, שיכול להתממש באינסוף דרכים. אם יש אנשים שנהנים לשכב עם דולפינים – ויש כאלה – המחשבה על אישה שנהנית מסקס קבוצתי היא לא כזאת מופרכת. "תחשוב שזאת הייתה הבת שלך או אחותך", אמרה לי אחת המפגינות. גם אם אחותי הייתה מחליטה לשכב עם דולפין הייתי נגעל ממנה, אבל זה עדיין לא אומר שהייתי מאשים את הדולפין באונס.

אחת המפגינות איתן שוחחתי אמרה לי שכל סקס שמתבצע עם אישה שיכורה הוא בהכרח אונס, גם אם היא טוענת שהוא התבצע בהסכמה. לא לכך התכוון השופט חשין. תל אביב מלאה בנשים ובגברים שיוצאים לשתות ולבלות, להכיר אנשים ולפעמים גם לקיים איתם יחסי מין. האם כל סטוץ תמים דינו כדין אונס? לא נראה לי שיש מישהי שבאמת חושבת ככה. יתרה מכך, גם לאנשים שיכורים יש קווים אדומים. כשאני שיכור אני יודע למשל שאסור לי לנהוג. אם אנהג בשכרות ויתפסו אותי – אני איעצר ויישלל לי הרישיון. אם אישה תיתפס כשהיא נוהגת בשכרות, האם מישהו יחשוב בכלל לשלול את הרישיון של הגבר שיושב במושב לידה משום שהיא אינה כשירה לקבל החלטות?

אלנבי 40 (צילום: חדשות 2)
סיפרה במשטרה שהכל היה בהסכמה. הצעירה מ"אלנבי 40"|צילום: חדשות 2

"או שאת קורבן אונס או שאת זונה"

המודל הנשי שהמפגינות האלה מטפחות הוא מודל חלש, שברירי וכנוע. לפי ההשקפה שלהן, כשהאישה שותה היא הופכת ליצור קל-דעת שתלוי כל כולו בגבר. היא אינה יכולה לקחת אחריות על עצמה, גם אם היא מרגישה שהיא כשירה לכך. אם היא אומרת "כן", היא בעצם מתכוונת ל"לא". המחשבה על אישה שרוצה לשכב עם מספר גברים במקביל כל כך מחרידה את הפמיניסטיות וכל כך סותרת את המודל הנשי שיש להן בראש, עד שהן מסרבות לקבל את עצם ההיתכנות של קיומה. גם כשהאישה הזאת עומדת מולן ומנפנפת בידיה, הן לא מוכנות לראות אותה. הן מתעקשות שהיא בהכחשה, שהיא מדחיקה, שככה זה אצל קורבנות אונס. אפשר אפילו לומר שהן ממשטרות את הרצון שלה ואת הגוף שלה, ומכפיפות אותו לצרכיהן. הן אונסות אותה להגיד את מה שהן רוצות לשמוע.

במהלך ההפגנה דיברתי עם כמה מבעלי הברים ובתי העסק שבאזור, וכולם אמרו לי אותו דבר: אנחנו מכירים את הבחורה הזאת, היא באה הנה כמעט כל יום, וגם אחרי המקרה המדובר היא המשיכה להגיע. "האונס היחיד בכל הסיפור הזה זה מה שקורה בהפגנה הזאת", אמר לי המוכר בחנות הסקס הסמוכה. "האישה הזאת רק רצתה שיעזבו אותה בשקט, ובמקום זה הפמיניסטיות יוצאות לרחובות ומקימות מהומה. הן עושות לה נזק לא פחות מהאנשים שהפיצו את הסרטונים האלה". אחד מבעלי הברים הסמוכים הוסיף: "בשורה התחתונה הפמיניסטיות אומרות לה: או שאת קורבן אונס, או שאת זונה. אין אמצע. אישה לא יכולה לרצות משהו שהוא מעבר להגדרה שלנו של מיניות נשית מקובלת ומוסכמת".

הסיבה שבגללה חשוב להתעכב על הדברים האלה, היא דווקא משום שאונס הוא דבר כל כך נורא. גברים שכופים יחסי מין על נשים הם אחת הבעיות האקוטיות בחברה שלנו (ובכל חברה) וצריך להילחם בהם בכל הכוח. אבל להרחיב את גבולות האונס למקרים מהסוג הזה, שבהם הייתה הסכמה חופשית ומרצון, זה להוזיל את מושג האונס ולהפחית מהטראומה שעוברות הקורבנות האמיתיות.  

אחת המפגינות שנכחו במקום אמרה לי משפט מדהים, שבעיניי ממצה את המסר שמאחורי ההפגנה כולה: "מבחינתי מדובר באונס עד שיוכיחו לי אחרת". גם חברות כנסת כמו מרב מיכאלי ומיכל רוזין, שמיהרו לקרוא לגברים שקיימו יחסי מין עם אותה בחורה "אנסים" מבלי לצפות בכלל בסרטונים, פעלו על פי אותו היגיון: כל גבר הוא אנס פוטנציאלי עד שהוכח אחרת. אבל אנחנו חיים בחברה דמוקרטית שבה כל אדם הוא דווקא חף מפשע עד שיוכח אחרת. את העובדה הקטנה הזאת - אחד היסודות הכי חשובים שעליו נשען שלטון החוק - הפמיניסטיות שכחו במהלך מאבקן הצודק.