הכנסת הנוכחית התברכה במספר שיא של חברות כנסת. 36 נשים מכהנות כחברות כנסת, כמו גם בכנסת העשרים ושלוש והכנסת העשרים. יחד עם מספר שיא של 9 שרות, 9 מנכ"ליות משרדים ויושבת ראש קואליציה (אישה ראשונה בתפקיד מאז 1988) אנו חוזות במחזה היסטורי בו נשים תופסות את מקומן ליד ההגה של הנהגת החברה הישראלית. הדרך לשוויון מגדרי מלא ושוויון בייצוג אמנם ארוכה אבל התחושה השוררת במסדרונות, בוועדות והמליאה, היא שהכוח הנשי בכנסת ישראל נוכח ומורגש מתמיד.
לנוכחות הזו של חברות כנסת ושרות דומיננטיות, בשורה של תפקידים בכירים, יש גם תופעות לוואי. ניחוחות של שוביניזם ומיזוגיניה עולים בנחיריים של מי שנוכחת במשכן, תופעה מוכרת בחברה פטריארכלית שנאלצת להתמודד עם עלייתו של כוח נשי. בשלישי האחרון ביזה ח"כ אלי אבידר את דוכן הכנסת, כשפנה מעליו לח"כ גלית דיסטל אטבריאן ואמר לה "אני חושב שתעשי חסד אם תוותרי על הדיסטל. אני מכיר את עודד (הגרוש של ח"כ דיסטל אטבריאן), זה לא מתאים". וכך נעמד לו חבר כנסת בישראל, גבר, ונכנס לענייניה הכי אישיים של חברת כנסת אחרת, השם שלה. הוא יגיד לה איך לקרוא לעצמה, זכות שמתברר שמקנה לו חברותו עם הגרוש שלה.
אחרי האמירה המבישה של ח"כ אבידר אתמול, הסברתי הערב למה גם בשמאל וגם בתקשורת מבינים שחוקי המשחק השתנו. pic.twitter.com/ZyPLKSdjfT
הם קוראים לי ילדה קטנה.
פעם, פעמיים, שלוש.
ואז הבנתי שזו שיטה.
שיש כאן יד מכוונת.
טקטיקה של גן ילדים.
אבל הפעם זה לא יצליח לכם.
אנחנו כאן כדי לעבוד.
ותודה לקווה שפרן.
ילדים, תקראו ספרים, זה מחכים. pic.twitter.com/YbUDGXEp7h
כיושבת ראש הקואליציה, ח"כ עידית סילמן נאלצת לספוג הרבה מהזעם המיזוגני של האופוזיציונרים הטריים ממפלגות הימין. במהלך דיוני הועדה המסדרת בראשותה ח"כ מאיר פרוש קרא לה "ילדה קטנה" וח"כ מיקי זוהר, שהגיע באיחור לאחד מכינוסי הועדה, דרש ממנה שתספק לו תשובות "כמו ילדה טובה". ח"כ זוהר לפחות התנצל על דבריו, ותלה אותם בעייפות הרבה בה נמצאים הוא ושאר חברי הכנסת. נכון, אלה ימים עמוסים ושוחקים בכנסת ישראל, עם פיליבסטרים יומיים בחדרי הועדות ואולם המליאה, אבל עייפות אינה תירוץ. יותר מכך, הפשטות שבה ח"כ זוהר תולה את התבטאותו המקטינה והשוביניסטית בשחיקה והעייפות מזכירה לנו היטב כמה קל לגבר לפרוק זעם, עייפות ותסכול על האישה הראשונה שנתקלת בדרכו ולצפות שהדבר יעבור בשקט, או לכל היותר אחרי התנצלות קלילה.
חברות הכנסת סילמן ודיסטל אטבריאן יודעות מצוין להגן על עצמן, אבל הפגיעות שהן חוות במשכן הכנסת נוגעות לכולנו. הן תוצר של חברה פטריארכלית, המקנה פריווילגיות לגברים שמרגישים שזו זכותם הטבעית לתקוף נשים פיזית או מילולית, בלי לתת את הדין וללא הכרה בצורך לחשוב פעמיים לפני שהם פותחים את פיהם. התופעה הזו, אגב, אינה רק נחלת הדיונים המצולמים. בלילות הלבנים במליאה, כשרובינו נמלטות ל"פרסה", איזור המנוחה במליאה, לשתות אספרסו עם שוקו שמכינה לנו ציונה, אני נשאלת לא פעם "מה אתן עושות עם הילדים בלילות האלה? מי מטפל בהם כשאתן כאן?" אני עונה בגאווה שיש לי בן זוג שנמצא עם בתי. הם מרימים גבה ואומרים שהילדים צריכים אמא, ואני מתעקשת ועונה שהם צריכים גם אבא.
במאבק מול התופעה הזו אין קואליציה ואופוזיציה, וגם אין ימין ושמאל. זו חובתנו כנשים, יחד עם שותפינו הגברים, לעבוד כדי שנצליח לגדל כאן דור אחר. דור שעד שיפגש במליאת הכנסת והועדות אלה יהיו נטולות מהשוביניזם, ההדרה והעקיצות שמאפיינות אותן עכשיו, קודם כל צריך ללמד אותן.ם שאמא שלהן.ם עובדת בשביל העתיד שלהן.ם, בדיוק כמו אבא.
אבתיסאם מראענה היא חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה