כזכור, איגוד השמאים הזמין דו"ח כלכלי הבודק את תעריפי השמאי ופרסם אותו לחבריו. פעולה זאת נעשתה במסגרת מאבקם להגדיל את שכר הטרחה שמשלמות להם חברות הביטוח פר שומה, שלטענתם נשחק מאד במהלך השנים. פעולה שאינה שונה מהותית ממאבק האחיות שהסתיים זה עתה וממאבקי שכר רבים ואחרים במשק. ההבדל היחיד הוא שהאחיות ועובדי הנמלים (שדקה לפני הבחירות "זכו" לתוספות נאות בשכרם) הם עובדים שכירים שמיוצגים ע"י הסתדרות העובדים. אך גם את תוספות השכר שלהם על כולנו לממן!
עובדים תחת קבלנות משנה: רוקחים (מול קופות חולים), חוקרים פרטיים (מול חברות ביטוח ובנקים), סוכני נסיעות (מול חברות התעופה), שמאי ביטוח וכדומה אינם מיוצגים ואינם זכאים, לתפיסת הממונה על ההגבלים, לפרנסה הוגנת, לכבוד עצמי ולזכות להיאבק על שכרם.
הטיעון העיקרי של הממונה בבית המשפט היה כי העלאת שכר טרחת השמאים תביא להעלאת הפרמיות בביטוח ובכך לפגיעה בציבור שהעלויות הללו כביכול תגולגלנה עליו.
אין זה תפקיד הממונה לדאוג להכנסות חברות הביטוח, כי אם לשמור על התחרות. "התבלבלות" הממונה בעצם הבנת תפקידו וזהות הציבור עליו הוא אמור להגן – הינה חמורה ביותר וחותרת תחת עצם המשטר הדמוקרטי שלנו.
גם לגופו, הנימוק בדבר "העלאת התעריפים" משונה– כל העלאת שכר במשק ותעריפי שירותים ציבוריים, מגולגלת על הציבור. העובדה שמדובר בשכירים ולא בעצמאיים – חסרת כל משמעות מהותית. להיפך – בעוד "המפסיד" לפי התזה של הממונה הוא חברות הביטוח, הרי בהעלאות שכר ותעריפים של שירותים ציבוריים כולנו מפסידים.
מדוע לא בחן הממונה את "הגלגול על הציבור" של תעריפי המים; תעריפי החשמל יחד עם שכר הבכירים בחברת החשמל; תעריפי הרשויות המקומיות; שכרם השערורייתי של מנהלי החברות הציבוריות; ועוד אינסוף דוגמאות? הממונה לא הלך לבדוק את רמת הפאר בבנייני הענק של חברות הביטוח, את שכר מנהליהן, את הרכבים בהם הם נוסעים - כל אלה מגולגלים על הציבור.
יש מקצועות שהם נטל על המדינה?
הממונה על ההגבלים העסקיים, כך על פי הבנתנו מפעולותיו האחרונות, הפך להיות ממונה על שמירת מצב הריכוזיות והרס השוק החופשי בישראל.שחיקת שכרם של שמאי הביטוח, לתפיסת הממונה היא מטרה נעלה השומרת על כיסו של הציבור וראוי שהוא ישקיע משאבים רבים בכדי לחסום את הציבור "העושק" הזה המהווה נטל לחברה בישראל כולה. לקרוא ולא להאמין!
כבוד השופט ערן נווה, דווקא השכיל להבין בפסק דין שנתן במסגרת בבית משפט השלום בשנת 2010, נגד חברת הביטוח הראל, את מה שהממונה על ההגבלים לא הבין: "כאן נכנס אינטרס ציבורי מובהק שאותו צריך לקחת בחשבון, כי חשוב שהרכב יתוקן כפי שצריך ותוך שימוש בחלפים מתאימים, גם אם מדובר בחלפים מקוריים, שכן רק פיקוח ראוי של השמאי ימנע סיכון של נהגים אחרים ועלית רכב שהוא בלתי תקין על הכביש".
העיסוק בשמאות רכב, הטיפול במאות אלפי נזקים בשנה, המבססים את יכולתו של הציבור לקבל שירות יעיל והשבה לקדמות של רכב ו/או לפסול כלי רכב מסוכנים הנעים בכבישים - נחשב כנטל וכעושק. אולי בגלל שהממונה נוסע ב"רכב חברה" ולא פגש שמאי רכב מימיו?
אני מזכיר לממונה את התיקון לחוק ההגבלים שנכנס לתוקפו ביולי 2011 אשר מסמיך אותו להכריז על קבוצת ריכוז ולתת הוראות הנוגעות, בין השאר, להסרת חסמים שונים הפוגעים בתחרות ומאפשר לממונה לפתוח בהליכים לניתוק קשרי בעלות בין מתחרים, תוך התייעצות עם הרגולטור הענפי בתחום המדובר. לדעתי, אין זמן מתאים מזה ליישום תיקון חשוב זה.
שאם לא כן, חוקי היסוד של מדינת ישראל ובייחוד חוק כבוד האדם וחירותו ימשיכו להיראות כבדיחה עצובה בעיני הרגולטור הישראלי ובעיני בית המשפט המשתכנע כי אזרחי ישראל אינם שווים בעיניו וכי מקצוע אחד הוא ברכה ומקצוע שני הוא נטל.
רונן לוי הוא יו"ר איגוד המוסכים ויו"ר וועדת הריכוזיות בלשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל