האישום בוטל. ליף (צילום: עודד קרני, mako)
שברה את הכלים. דפני ליף|צילום: עודד קרני, mako

דפני ליף שוב שיחקה אותה מבחינה תקשורתית וציבורית, וזה ממש לא נאמר בציניות. הגיבורה העממית החשובה של השנים האחרונות הראתה איך עושים את זה הכי אותנטי שאפשר - בלי יועצי תקשורת, בלי ספין מתוחכם, בלי לעבוד עלינו בעיניים, בלי לגרוף את הרווח המקסימאלי.

ליף סיפרה על האונס שעברה בגיל 14 למגזין "ליידי גלובס", שעם כל הכבוד וההערכה כלפיו וכלפי עיתון-הבית שלו, אינו נמנה על גופי התקשורת הכי פופולריים בישראל. היא יכלה לתת את הסיפור למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" אליו התראיינה השבוע; יועץ תקשורת בוודאי היה מייעץ לה להתמסר למצלמות "אולפן שישי" של חדשות ערוץ 2. אבל ליף, הלא מנוסה, הבחורה הפשוטה, אחת משלנו, סיפרה על האונס כמעט כבדרך אגב, בתשובה לשאלה-טענה של המראיינת שרון ורד ריבלין: "היית ילדת כאפות". כן, היא הייתה ילדת כאפות ואנסו אותה בגיל 14. הכי פשוט. הכי כואב. הכי נוגע ללב. הכי אמיתי.

מופע האותנטיות הזה של דפני ליף מצטרף לנאום המגומגם שלה בעצרת ההיא, המפורסמת, נאום שכבר נכנס לפנתיאון הנאומים הישראלי, מיד אחרי ששת המיליונים של האוזנר, הצ'חצ'חים של בגין והלווייתנים של רמון. נאום בו דווקא חוסר הביטחון והגמגום שלה על הבמה מול קהל של עשרות אלפים, מיקרופונים ומצלמות, שידרו לעם ישראל - כי אמיתית היא.

ע"ע שרון גל

המופע האמיתי והישיר הזה מצטרף גם לראיון המפורסם לא פחות עם שרון גל מערוץ 10, בו הוכיחה ליף שהיא לא משחקת את המשחק התקשורתי בחוקים המוכרים עד כה. היא עושה מה שבא לה, מתבאסת משאלות מעצבנות, מפסיקה ראיון באמצע, מתנהגת כמו שכל אזרח סביר היה מתנהג לו עיתונאי היה תוקף אותו בשאלות לא רלוונטיות והוא היה מסרב להיכנע להן – שובר את הכלים והולך הביתה.

אותו יועץ תקשורת שאינו קיים היה אומר לדפני ליף: "נשמה, חכי עם סיפור האונס, אל תמכרי את עצמך בזול. חכי עד שהמחאה תיחלש, למצב חירום, לזמן שבו תהיי עם הגב אל הקיר". יועץ אחר, מתוחכם ממנו, היה מבקש ממנה לחכות הרבה יותר: "למה עכשיו מאמי, המחאה מתה, אין טעם. חכי לבחירות, תצטרפי למפלגה, קבלי שריון במקום ריאלי ואז, כשתרוויחי מזה באמת רווח אישי – אז תספרי שנאנסת".

אבל לדפני ליף אין יועצי תקשורת חלקלקים. היא לבד שם, מול כולם, עם קומץ חברים, עושה מה שמורה לה המצפון, מה שאומר לה הלב. והלב שלה נפתח, והסיפור יצא, וכולם מזדעזעים ממילים ספורות שצופנות סוד נורא וכאב איום שנמשך שנים. אבל היא עצמה לא מכרה אותו לתקשורת, היא לא עשתה ממנו הון. לא היא. דפני ליף, כרגיל, עשתה את זה בדרכה שלה.

>> הטור הקודם שלי: למה לא התרגשנו מהחקירה של ישי לוי
>> מה הקשר בין דפני ליף להתפטרות של גיא זהר?