לפני כשנתיים וחצי התחילו ההפגנות נגד משטרו של אסד. אני זוכר איך מיליונים דרשו את התפטרותו של הנשיא, שלא ירש רק את כסאו של אביו – אלא גם את האופי האכזרי שלו. כאשר אסד ראה את העקשנות של המפגינים, שדרשו את החופש שלהם, הוא השתמש בכל סוגי כלי הנשק כדי לדכא את המחאה שלהם. בשאר אפילו ניסה לחקות את אביו חאפז שהרג אלפי אנשים בטבח חאמה ב-1982, כאשר העם הסורי נתבקש להגן על עצמו, בעיקר אחרי שאסד התחיל להשתמש בטילי סקאד, מטוסים וטנקים בתוך הערים עצמן!
ולמרות הכל, המורדים הצליחו להשתלט על ערים רבות, בעיקר בזכות העריקים הרבים שהגיעו מהצבא הסורי. עשרות אלפי חיילים סירבו פקודה ולא הסכימו להרוג את האזרחים הסורים – ולכן אסד החל להשתמש בחיזבאללה ובאלפי חיילים אירנים שהגיעו במיוחד כדי להראות את הנאמנות שלהם לשלטון בסוריה.
אולי שיתנו לאסד פרס נובל לשלום וזהו?
ברחובות סוריה ניתן לראות היום גם חיילים מארגון הטרור אל קאעידה, אבל האזרחים הסורים יודעים שהם הורשו להיכנס למדינה רק כדי שאסד יוכל להגיד לעולם שהוא בעצם נלחם בתאי טרור. כדאי לזכור שאסד כבר שיתף פעולה עם כוחות של אל קאעידה בעבר, כאשר הוא התיר להם לחדור לעירק דרך סוריה כדי להילחם באמריקנים.
אם כל זה ידוע, אז למה אסד עדיין בשלטון? העם הסורי לא מצליח להבין למה הקהילה הבינלאומית לא מתערבת אחרי שמאות אלפים כבר נהרגו ומיליונים נשארו ללא בית. כל ההבטחות מצד ארצות הברית ושאר מדינות המערב לעזור לעם הסורי נשכחו – ויש בעם הסורי אכזבה עצומה, שגורמת לאנשים להבין שהעולם לא באמת רוצה להפיל את אסד, בטח לא ארצות הברית שסתם מחלקת הבטחות שווא – שלא לדבר על רוסיה, שרואה באירן בעלת ברית ועוזרת באופן ישיר לאסד.
בארצות הברית ובמערב יכולים לעזור למדינות ערביות, כפי שהם כבר עשו בעבר בעירק ובלוב, אבל הפעם הם השאירו את הבמה לאירן, חיזבאללה ושאר גורמים קיצוניים. "הדרמה" האמיתית הגיעה בהסכם הוויתור על הנשק הכימי. איך יכול להיות שאדם שהרג אלפים באמצעות נשק כימי מקבל זיכוי מלא על פשעיו רק בגלל שהוא הסכים לוותר על הנשק? טוב שלא נתנו לו פרס נובל לשלום וזהו.
שלום? קודם צריך לטפל באסד
ועכשיו מדברים על עוד ועדת שלום ועוד משא ומתן – וזה נשמע מגוחך במיוחד בזמן שהטנקים והמטוסים של אסד ממשיכים לזרוע הרס ברחבי סוריה, ובזמן שבבירה דמשק גוועים ברעב בגלל המצור. אנחנו בסוריה מאמינים שלא יכול להיות שלום כל עוד הפושע אסד יושב בכיסא הנשיא. מיליונים של סורים איבדו את הבתים שלהם, את הילדים שלהם, את העבודות שלהם. מאות אלפים נמצאים עדיין בכלא על לא עוול בכפם. הדרך היחידה להציל את סוריה היא להדיח את משפחת אסד מהשלטון. זה הפיתרון היחיד, כי אין לנו יותר מה להפסיד.
ולא, זה לא אומר שאנחנו בעד מלחמה. ממש לא. לפני שהתחילה המהפכה הסורית לכולנו היו חיים רגילים, והיו לנו משאלות וחלומות נורמליים. החברים שלי שעכשיו נלחמים בחיילים של אסד למדו הנדסה, משפטים וספרות באוניברסיטה. אני עצמי למדתי רפואת שיניים ותכננתי לסיים את הלימודים אבל זה קשה מדי עכשיו. אני מנסה לעסוק קצת בתקשורת, ולמרות שזה מסוכן לפעמים, זה משמח אותי כשיוצא לי לעזור להפיץ את הסיפורים באמצעות תמונות.
החברים שלי ואני צילמנו כבר אלפי תמונות. בהתחלה הצלחנו לצלם את האזורים שהופצצו על ידי מטוסים, את האנשים שברחו כשהמצב התחיל להיות גרוע – אבל בעיקר אהבתי לצלם את תמונת המצב ברחובות. עכשיו אני כבר לא לא יכול לצאת ולצלם במקומות בהם יש לחימה כי זה מסוכן מדי. לפעמים אני מסתכל בתמונות מלפני שנתיים ומתחיל לבכות. הכל קרה כל כך מהר וקשה לקלוט מה קרה לאנשים בתקופה הזאת. דוד שלי למשל, איבד שני בתים מאז תחילת הלחימה ועכשיו הוא גר באוהל יחד עם אשתו. הוא לא מדבר על זה הרבה, בעיקר כי הוא יודע שמצבו יכול היה להיות יותר גרוע. כמו למשל של השכן שלי רמי, שפשוט השתגע אחרי שאיבד את ביתו ואת כל ילדיו. רמי יצא לקנות לחם וכשהוא חזר הוא ראה את השכנים מושכים את הגופות של הילדים שלו מהבית שהופגז על ידי חיל האוויר הסורי.
הכל נראה כמו חלום רע, אבל אני עדיין מקווה שנתעורר ממנו ונתחיל חיים חדשים. בשביל שזה יקרה צריך לגמור את הסיפור עם אסד. אנחנו רוצים לחיות בשלום ולחזור לחיים הרגילים שלנו, אבל אנחנו מסרבים להיכנע לחיזבאללה ולאירן. הם רצחו כל כך הרבה מאיתנו, שהפיתרון היחיד הוא להיפטר מהסוכן שלהם, שיושב על כס השלטון שלנו.