אחד מעקרונות אמנות הלחימה הסינית בקרבות מגע אומר שכשהיריב בא להכות אותך, אל תתנגד למכה – נצל אותה ותעל אותה לכיוון הרצוי לך. כנראה שנתניהו למד היטב את השיעור הזה: תכנית הדיור בר ההשגה שהציג אתמול ברוב פומפוזיות, מטרתה לתעל את מחאת ההמונים לעקרונות הישנים שלו: להיטיב עם אלה שיש להם על חשבון אלה שאין להם. התכנית הזו נועדה לספק יותר קרקעות ציבוריות לקבלנים הפרטיים ללא פיקוח נאות, ולשחד את הסטודנטים כדי שיפרשו מהמאבק.
העקרונות הכלכליים של נתניהו הם אותם עקרונות כלכלת השוק החופשי שהביאו את ארה"ב והעולם כולו למשבר הכלכלי, שטרם הסתיים. פרט לישראל, כל הנהגות העולם זנחו את כלכלת השוק החופשי ועברו למודלים של פיקוח וניהול ציבורי על המשק. התחום היחידי בו נתניהו והאוצר לא מעזים להגשים את חלום השוק החופשי הוא הרפואה, ביודעם היטב כי הרפואה הציבורית היא המכשיר היעיל ביותר, ובעיקר כי שינוי המצב יגרום להתמוטטות כללית של הרפואה וגרימת סבל ומוות לאלפי חולים חסרי יכולת לטיפול, מה שיביא להפסד בבחירות.
אבל בכל תחום אחר בו ניתן לחסל את האלמנט הציבורי ולהעשיר את המעטים, כמו בדיור, נתניהו והאוצר עושים זאת. מחסור בדירות לא מפיל חללים ברחובות, וגורם לירידה ברייטינג. לפחות עד לאחרונה; דומה שיותר ויותר חלקים בעם מבינים שהמדיניות מחלישה אותם. מראות כיכר תחריר הפעילו את הכיכרות בכל ערי ישראל.
לאן נעלמה הבנייה הציבורית?
עד עלות הליכוד לשלטון ב-1977 מדינת ישראל קלטה מיליוני עולים ושיכנה את כולם בדיור תוך עשרים-שלושים שנה. הבנייה הציבורית ובעיקר משרד השיכון בנו עשרות אלפי דירות בגודל 2 עד 3 חדרים וסיפקום ללא רווחים לחסרי הדיור. בשנת 1975, לדוגמא, בנתה הבנייה הציבורית-ממשלתית 2.53 מיליון מ"ר, לעומת 3.78 מיליון מ"ר על ידי הבנייה הפרטית. עד עלות הליכוד לשלטון, הבנייה הציבורית הקימה כ-40% מכל הבנייה בישראל, ורובה לחסרי יכולת.
עד שנת 2000 הבנייה הציבורית בישראל ירדה ל-33% מסך כל הבנייה, וב-2010 כבר צנחה ל-11.54% בלבד. בעשר שנות שליטת נתניהו על הכלכלה, הבנייה הציבורית ירדה ב-77% בממוצע (לפי מחקר הכנסת). באותן שנים, במדינות כמו גרמניה, שבדיה, אנגליה ואוסטרליה פתרונות הדיור לחלשים יושמו בעיקר באמצעות הבנייה הציבורית, ובכל המקרים בהצלחה.
כאן קבור הכלב. נתניהו מגשים את כלכלת השוק החופשי בכל מקום אפשרי. בכך הוא מעביר את רכוש המדינה לבעלות פרטית ומעשיר את בעלי ההון הגומלים לו בממנם את מסעות הבחירות שלו ואת אורח החיים הראוותני שלו.
יגאל לביב הוא עורך האתר חדשות האנרגיה