הם היו זוג הורים שהגיעו לאושוויץ יחד עם עוד 11 אחים ואחיות. הם סבלו שם במשך שנה וחצי, עד סיום המלחמה. למשה הייתה אחות תאומה שקראו לה מייקו. כשהגיעו לאושוויץ מייקו וסבתא היו צמודות אחת לשנייה והצילו זו את זו ממוות כמעט בכל רגע נתון.
בסוף המלחמה הם נותרו 6 אחים מתוך 11. שלושה עלו לארץ ושלושה היגרו לארה״ב. מייקו ומשה שניהם ללא הרף במהלך השנים ניסו לשכנע את סבתא שלי לעבור לארה״ב, להיות איתם, לגור על ידם, אבל סבתא שלי על אף הגעגוע העדיפה להישאר עם סבא שלי והמשפחה שהקימה, 2 בנים וחמישה נכדים ונכדות. תמיד הייתה לה אהבה מוזרה שכזו לארץ ישראל.
משה היה האח האחרון שנשאר בחיים וכעת משנפטר עוד זכרון וניצול נעלמו.
להכריח את סבתא לאכול פיצה
בטיול שאחרי צבא התארחתי אצל הדוד משה ואצל אשתו זהבה, הוא היה פותח את הבוקר מול המחשב - בגלישה לאתר עיתון ״הארץ״ ומתעדכן על שהולך בארץ ישראל. תמיד היה מעורה בנעשה, ופתח בדיון על המצב המדיני וכו׳. לאחר שחזרתי לארץ היינו מתכתבים במיילים. הוא תמיד היה כותב בעברית צחה ויפה, בכל זאת, הוא היה מורה שנים רבות והעברית הייתה בפיו כשפת אם. תמיד שאל לשלום המשפחה, לשלומי והתעניין במה אני עוסקת ומה עם חיי האהבה. כל חג היה מקפיד לשלוח ברכה ואיחולים, ותמיד הייתה לי פינה חמה אליו בלב. תמיד האמנתי שעוד אהיה בארה״ב ואסע לבקר אותו שוב, ואולי אשמע גם ממנו סיפורים, אך לדאבוני לא הספקתי.
בהודעה ששלחה לנו בתו היא כתבה שמותו לא היה צפוי על אף שהיה חולה, ושבימין האחרונים סיפר לה ולמשפחתו שהוא מוכן, שראה את הוריו, את אחיו ואת אחיותיו ושהוא מוכן להתאחד איתם.
סבתא שלי, רחל חילוביץ ז״ל (או בשבילי: סבתא רלה), כבר לא איתנו בשש השנים האחרונות, אבל יום השואה זה היום בו היא הכי חסרה לי. בכל ערב יום השואה, הייתי מגיעה אליה עם מגש פיצה ביד, היא פתחה את הדלת בעיניים אדומות וטישו ביד, והייתי צריכה להכריח אותה לאכול משולש אחד. הסיפורים היו נשפכים מפיה החוצה, על הקור האיום, הרגליים הקפואות, דרגש הבטון שהיה כמיטה לעשרים בנות יחדיו, ריחות השתן שעלו מקצה החדר, האח שחלף מולה בדרכו למשרפות ונופף בידו לשלום כאילו ידע שלא ישוב לעולם. השיחה איתה והביחד שלנו דווקא בערב העצוב הזה תמיד ייחרטו בלבי והיא איתי כל הזמן.
הסיפורים לצערי מעורפלים וככל שעוברות השנים עוד ועוד סיפורים נעלמים לנו וכבר לא נשאר מי שיספר אותם ממקור ראשון. עוד יום שואה בלי סבתא וכעת גם בלי הדוד משה מאמריקה.