בחודשים האחרונים כתבתי בבמה זאת ובבמות אחרות בעד המחאה. אבל למחאה יש גם השפעות בעייתיות, והגיע הזמן להישיר אליהן מבט. אני לא מזכיר אותן כי פניתי ימינה במונחים כלכליים-פוליטיים. להיפך. אבל אני רוצה להראות כיצד אותם תהליכים שיפגעו בשוק, יוכלו גם מאוחר יותר לגרום לו לצמוח.
דומה שהמחאה החברתית עומדת להוריד את היקף הצריכה בישראל. למעשה, כבר היום החברות כבר מאוד זהירות. בעלי ההון החלו להתנהג אחרת אל מול המאבק ההולך וגואה. הם לא רוצים להיות באור הזרקורים כשהציבור מוחה נגדם, לא רוצים שהזעם יגיע לפתח ביתם, ולכן מצמצמים את הכסף שהם מזרימים לעולם הפרסום ומפחיתים את הנראות שלהם בעולם המדיה. הם יורדים מעל מסך הטלוויזיה שלנו. כתוצאה כך מאות שחקנים, מפיקים, במאים, עוזרי הפקה, תאורנים, תפאורנים ואחרים יקבלו פחות עבודה או יפוטרו.
במקביל, הטייקונים נדרשים להסדרי חובות ומגלים כי הם אינם חזקים כפי שחשבו. אמנם הם קיבלו אשראי עצום מהבנקאים, אך הם הפסידו חלק גדול מנכסיהם. בעקבות כך הם יצמצמו את רכישותיהם והשקעותיהם. בנוסף, גם המשבר בארה"ב ובאירופה מביא גופי השקעות להוריד את ההשקעה בישראל (תוסיפו לכך את הגופים שגם מחרימים את החברות המרוויחות מהכיבוש כחלק מתנועת החרם הבינלאומית ההולכת וגאה).
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
גם בגבולות ישראל התחילו החרמות, והחרם על מוצרי תנובה שהתחיל ביום שני תופס תאוצה ומצליח לפגוע במכירות. הסטודנטים שיזמו את החרם הראו שאמנם הם עזבו את המאהל ברוטשילד, אך הם עדיין כוח חברתי שצריך להתחשב בו. אמנם תנובה ניסתה להתמודד בעזרת מבצעים מפתים, אך הפגיעה לפי הדיווחים נעה בין 5 לבין 12 אחוזים במכירות. זו עוד הוכחה לכך שההסדרים הכלכליים, חברתיים ופוליטיים שבין הצרכנים לבין העולם העסקי השתנו לגמרי.
הירידה במחזור המכירות תוריד את רווחי החברות, והירידה ברווחים תביא להשקעות פחותות בעסקים אחרים. חברות שנמצאות בהתרחבות, למשל כאלה שפתחו לאחרונה סניפים חדשים, לא יוכלו לעמוד בירידה במתח הרווחים וייסגרו. יהיו כאלה שיורידו את המחירים למחירי ריצפה, ויהיו אחרות שלא יוכלו לעמוד במחירים הנמוכים. הרשתות יצמצמו בעובדים. הפיטורים בתורם ילהיטו בחזרה את המאבק החברתי. וכך, המחאה שרצתה להביא טוב, תהרוס את השוק כפי שהכרנו אותו עד היום.
לאן הולכים מכאן?
אני לא מייחל לירידות האלה - אם הן אכן יקרו, הן טומנות סיפורי חיים קשים, אך גם אפשרות חדשה לצמוח. השוק שנהרס יצטרך להיבנות מחדש, אבל הפעם מתוך סולידריות והתחשבות חברתית שלא הכרנו. לאחר המשבר הכלכלי הכבד שהכה את העולם ב-1929, הכלכלן הבריטי ג'ון מיינארד קיינס פיתח מודל כלכלי שהצליח להתגבר על המגמות היוצרות אבטלה ושפל. הכלי המרכזי שהציע היה מדיניות ממשלתית של הרחבת הביקוש לסחורות ושירותים וגם הגדלת התמריצים להשקעות הון. זו בדיוק הדרך שעל מדינת ישראל לנקוט - להגדיל את הוצאות הממשלה בעבודות ציבוריות נרחבות. עבודות אלו יזרימו למשק ביקושים גדולים, ויביאו לצמיחה בייצור, להשקעות נוספות ולהתרחבות המשק. לצורך זה בהחלט אפשר להגדיל את הגירעון התקציבי.
אך שרי ממשלת ישראל לא מסוגלים לשנות כרגע את תקציב 2012 או להגדיל את חלקה של הממשלה במשק, וקל וחומר להגדיל את הגירעון. אם הממשלה לא תתערב כמו שצריך וניפול שוב לאינטרסים הצרים של עולם העסקים, נחזה בסגירת עסקים, פיטורים נרחבים ועלייה באבטלה. התסכול והייאוש יתגברו.
ברגעים אלה, אנו מתופפי המהפכה צריכים להחזיק בחזון אחר לגבי תפקידה של הממשלה במשק ובכלכלה. אסור שהמחסור יגרום לחברה לפנות ימינה לשנאת האחר, הזר ולפאשיזם גואה. דווקא ברגעי משבר כלכלי, אנו צריכים לחזק את האמונה בדמוקרטיה, בתפקיד הסוציאלי של הממשלה וברעיונות הליברליזם. המשק הישראלי יוכל לבנות עצמו מחדש, אם הוא ישנה את ההתנהגות שלו גם כלפי עצמו וגם כלפי האזרח. במידה ונחזור לחשוב ולפעול במונחים של אתיקה בעולם העסקים ו"חיים בכבוד" בעולם הזכויות, נוכל ליצור מתוך המשבר גם חברה חדשה ובריאה.