בשנת 2004 השתתפתי בסיור עם חברי כנסת בגבול מצרים, על מנת לקבל הסבר על ההסתננות של נשים דרך סיני. מפקד הגזרה תיאר בציוריות כיצד סיורים של צה"ל מתצפתים בלילות על שיירות הנשים, שחלקן שוקעות בחול עם עקבי סטילטו, מדלגות בקפיצה קלה על גדר הגבול ונאספות בן רגע על ידי סוחרים ישראלים שממתינים להן.
בנתיב זה, וגם בכניסה דרך נתב"ג, הגיעו לישראל בעשור הקודם אלפי נשים, בעיקר ממדינות ברית המעוצות לשעבר. הן נמכרו, נקנו, נכלאו, הוכו והועבדו בפרך בעינוג גברים. כשנה לאחר אותו סיור התחילה המדינה להתמודד עם הזוועה. לא, לא בעטיה של תחושת בושה או חוש מוסרי שהתפתח יש מאין, אלא משום שארצות הברית הבהירה שאם ישראל לא תעצור את הסחר בבני אדם, יוטלו עליה סנקציות כלכליות.
באותה שנה בה פתחו במאמצים לבלום את הברחת הנשים – מאמצים שצלחו וחיסלו את התופעה – החלה הסתננות האפריקאים, בעיקר מסודן ואריתריאה. גם להם נתנו לעבור באין מפריע. חלקם נעצרו ושוחררו, אחרים נלקחו לעיר הקרובה והושארו ברחוב. הזרם הלך וגבר, התארגנה פעילות הומניטרית, אבל המעבר לא הופסק. לא משום שאי אפשר היה, אלא משום שלא הייתה סיבה. המצב היה נוח למעסיקים שקיבלו עובדים זולים ולגורמים אחרים שבמשך שנים רבות הפיקו תועלת מזרימת מודיעין, אמל"ח וסמים דרך הגבול הפתוח.
ואז, יום אחד, המסתננים הפכו למכת מדינה, לסכנה קיומית, לאיום על אופייה של מדינת ישראל. פתאום נעשה דחוף לבנות גדר ונמצא תקציב. פתאום נעשה דחוף לאשר תיקון לחוק למניעת הסתננות, שהעבודה עליו החלה לפני לפחות ארבע שנים. התוצאה היא חוק חשוך ששולל ממסתננים את חירותם לתקופה של עד שלוש שנים, בלי להביאם בפני שופט. המעצר, אגב, חל גם על ילדים. לחקיקה הזאת אין מקבילה בספר החוקים הישראלי (וגם לא במדינות מתוקנות אחרות). אפילו החוק שמתיר מעצר מינהלי של אלה שנחשבים סכנה לציבור, בהם המסוכנים והאכזריים שבמחבלים, מחייב להביאם בפני שופט לכל היותר כעבור שישה חודשים.
אויבי המדינה
אותם 37 מחוקקים, בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהרימו ידם בעד החרפה הזו מגלגלים בימים האחרונים עיניים על גילויי גזענות נגד יוצאי אתיופיה בישראל. כנראה שהם אינם רואים קשר בין מעשה החקיקה שלהם לבין הקריאה שנשמעה בקרית מלאכי לסרב למכור דירות לבני הקהילה.
כנראה שהם אינם מבינים שגזענות היא גזענות היא גזענות. אין דבר כזה שחורים "שלנו" שאותם אסור להפלות לרעה. נכון, חלק מהמסתננים מאפריקה אכן באים לישראל לחפש עבודה, ולא כולם פליטים שחייהם נתונים בסכנה. נכון גם שזכותה ואף חובתה של המדינה למנוע כניסה המונית ולא מבוקרת של אנשים לשטחה. אבל מה בין זה לבין טענות הזויות, שגורמות הפחדה ודה-לגיטימציה, על כך שהאפריקאים מהווים סכנה קיומית?
מדוע 200 אלף מהגרי עבודה, שמחציתם או יותר נמצאים בישראל בניגוד לחוק, אינם סכנה קיומית? הייתכן שזה בגלל שהם לבנים? מדוע הנשים שהוברחו לישראל במשך שנים לא היוו סכנה קיומית? מדוע עליהן לא נאמר, כפי שנטען השכם והערב נגד האפריקאים, שהן מפיצות מחלות? משום שהיו בלונדיניות? משום ששירתו גברים?
המסתננים אינם אויבי המדינה, ואפילו לא אויבי שכונות דרום תל אביב, כשם שיוצאי אתיופיה אינם אויבי קריית מלאכי או כל יישוב אחר בישראל. אלה וגם אלה בני אדם שיש לכבדם ואסור להפלות אותם לרעה. ואם בכל זאת הממשלה באמת מאמינה ש-50 אלף אפריקאים שוחרי שלום מסכנים את קיום המדינה, אפשר כבר עכשיו לסגור את הבסטה. לא צריך לטרוח אפילו להפציץ את אירן.