זהו. החוק הנלעג, הזדוני ובעיקר הכי חסר היגיון פנימי שהעבירה המדינה מעודה אושר אמש בכנסת. על פי חוק החרם, בתי המשפט בישראל יוסמכו לפסוק פיצויים, ללא הוכחת נזק, לכל מי שיטען שנפגע מקריאתו של אדם להטלת חרם על מדינת ישראל או חלק ממנה (כולל, כך מבהיר החוק, השטחים הכבושים יהודה ושומרון).
החוק אומר בין היתר שאסור להחרים את היקב של מתניה ומוריה מזמבביר שבות ג'. לא ברור אם הוא גם אוסר להחרים את המחלבה של זהבית כהן וקרן אייפקס בתל יוסף. הייתכן שנוחי דנקנר ושאר אדוני הממון הם-הם אלה שמאחורי החוק, שרותם את הלהט הלאומני המפגר למניעת הצלחות כמו זה של מרד הקוטג'? סתם, הרהור.
חרם צרכני הוא כלי דמוקרטי בסיסי. הוא מאפשר להביע באופן לא-אלים חוסר שביעות רצון מפועלו של אדם במישור הפוליטי או של חברה במישור העסקי, באמצעות ההחלטה הריבונית של כל אדם שלא לקנות מוצר זה או אחר. כאשר חוברים מספיק בני אדם לחרם, הוא הופך לאפקטיבי ויוצר לחץ על מושאו לשנות את התנהגותו.
תקצר היריעה מלמנות את כל המקרים בהם הושגו ניצחונות גדולים של זכויות אדם באמצעות נשק לגיטימי זה. הדוגמא של דרום אפריקה מקפיצה לאנשים את הפיוזים (על ראש הגנב?), וגם החרם של יהודי ארה"ב על גרמניה הנאצית, שהוביל לליל הבדולח, עלול לעורר באנשים מסוימים אי נוחות. אז ניזכר בחרם שארגן כומר צעיר בשם מרטין לותר קינג הבן על חברת האוטובוסים במונטגומרי, אלבאמה, במחאה על שזו נהגה לכפות על שחורים לשבת רק בחלק האחורי של האוטובוס (ההפרדה בין נוסעים באוטובוס מזכירה לכם משהו?). וזו רק דוגמא אחת.
כבר לא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון
כעת יגלגלו תומכי חוק הפיגולים את עיניהם ויאמרו "מותר לך אישית להחרים. מה שאסור זה לקרוא לחרם". כלומר מותר לך להביע את מחאתך בלב, ובכיס הפרטי, אבל לא במישור הציבורי. לא לחינם כל מי שיש באמתחתו שמץ של הכשרה משפטית מזדעזע מהחוק, שכן מדובר בירי בכינון ישיר אל לבו של חופש הביטוי.
ועוד לא הזכרנו את הנזק האדיר שייגרם לכלי ההסברה הראשון במעלה של ישראל בעולם - היותה כביכול הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אלה בדיוק הנימוקים שהעלו גם אנשים שתומכים בחזון ארץ ישראל השלמה נגד השטות.
אבל מעבר לכך, מדובר בחוק המספח למעשה את השטחים הכבושים למדינת ישראל. ומכיוון שרק לחלק מהתושבים בהם יש זכויות אזרח בסיסיות, והמדינה מפעילה באזור שתי מערכות משפט שונות לשני סיווגים שונים של תושבים ילידים, מדובר למעשה בצעד ענק קדימה בדרך להפיכתה של ישראל באופן רשמי למדינת אפרטהייד. כמובן שזה המצב בפועל כבר 44 שנים, אבל עד כה ישראל נמנעה במרץ רב מלעגן את המצב הזה באופן רשמי תחת החוק האזרחי. היא הסתתרה מאחורי הטיעון שהשטחים הכבושים מוחזקים כתוצאה ממלחמה, עד להסדר סופי ומוסכם בעניינם. כעת מוסרת המסכה מעל ההיתממות המאוסה הזו, ואולי טוב שכך.
חבל שבג"ץ יציל את הימין האווילי
אז אולי בעצם טוב שהחוק עבר. הוא מחדד עמדות ומבהיר מי נגד מי במלחמת האזרחים הקרבה, הנראית בשלב זה בלתי נמנעת: מי בצד של הדמוקרטיה, ומי בצד הרואה בה עבודת אלילים, או במקרה הטוב מותרות שאפשר להיפטר מהם בשם "מלחמת הקיום". לדעתי מלחמת האזרחים בלתי נמנעת, כי נראה שהמחלה המשיחית עברה את שלב האל-חזור. אז אולי כדאי שנתחיל עם זה כבר, נברר סופית את סוגיית הריבונות (כמו שעשתה ארה"ב במלחמת האזרחים שלה), ולאחר מכן הנושא ייושב למשך מאה שנים או יותר.
ולכן אולי חבל שהחוק המטופש יבוטל כמעט בוודאות על ידי בג"ץ. אולי היה עדיף שהפעם בג"ץ לא יציל את הימין המשיחי והאווילי, המוכן להשמיד את כל מסד המדינה בשם ההגנה על הכיבוש. הם הרי נבחרו ברוב די ברור, אז ראוי שיוציאו לפועל את האג'נדה שלהם במלואה, כדי שכולנו ניווכח בתוצאות אחת ולתמיד.
ועד שבג"ץ יתערב, או אולי כדי לתת לו הזדמנות לעשות זאת, אני הקטן מודיע: אני משתין על החוק הזה. אני קורא לחרם מוחלט על כל מוצר המיוצר במפעל הממוקם בהתנחלות כלשהי בשטחים הכבושים. אני אסייע להפיץ את רשימת המוצרים המיוצרים בהתנחלויות כדי להקל על כל אדם, בישראל או בחו"ל, להשתתף בחרם. אני אנצל כל במה אפשרית כדי לקרוא לחרם ולשכנע כל אדם אפשרי להצטרף אליי. אני קורא לכל מי שקורא שורות אלה להעביר אותם לידיעת האנשים שקידמו את החוק הזה בכנסת, למען יוכלו ליישם את פרי רוחם ולתבוע אותי לדין.
אני מבטיח אפילו להתאפק מלבוז לכל בית משפט שלא יזרוק תביעה כזו מכל המדרגות מראש, כי במקרה הזה העניין צריך להידון. אני רוצה את היום שלי בבית המשפט, כי על החוק הזה אני גאה מאד לעבור.
האם לדעתכם צריך לעבור על חוק החרם? כנסו לפייסבוק שלנו