ברוח הימים, בהם העם מלא דרישות שלא ממש ברור מי דורש, מה דורש וממי, אני מציעה את חלקי. דרישה אוטופית, חסרת כתובת אך חיונית, דרישה חסרת סיכוי ליישום, דרישה לא מגובשת. אבל אם לעם - שהוא יצור חסר זהות - מותר לדרוש צדק חברתי - שזו דרישה אמורפית לחלוטין - אני חייבת לדרוש גם כן.
אני דורשת להעיף לאלתר את אחת המילים האונומטופיאיות הבזויות ביותר. לא צרצור, זה סתם מעצבן כשרוצים לישון, ולא גרגור, זה חוסר נימוס ותו לא. אני מדברת על המילה המוזרה "יְזִיזוּת". איכסה של מילה. גם האימא של המילה הזו - ידידות - אף היא דורשת רענון מיידי. יש בה מין דודתיות מעצבנת בניחוח בושם אליזבט טיילור ישן ומתקתק. מי צריך את המילה הזו? יש חבר, חברה, בן זוג, בת זוג וזהו. ידיד וידידה זה הסודה סטרים של היחסים הבינאישיים, ומי שיש לו סודה סטרים גם בטח מקנח את האף במטפחת בד. תמחלו לי, איני מעוניינת ביחסים כלשהם איתו.
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
אז לפני שאכריז רשמית על מותה של המילה המיותרת הזו, אסביר למתקשים מדוע מלבד היותה בעלת צליל לא נעים, היא מחרבת נפש ומצברוח ובכלל, רעה לעור הפנים ולאמנות האהבה.
מקרה א': אני פוגשת בחור, אנחנו מתקרבים, נחמד לנו, יש חיבור, יש דיבור, סרט, טלפון, הומור, זורם נהדר. אנחנו שוכבים. סקס ראשון נדיר שיהיה טוב, כשהוא לא גרוע יש בו מן ההבטחה. אני כבר מספיק משופשפת לא לחכות לסמס או לטלפון 48 שעות אחרי הסקס הראשון, וזה בדיוק הזמן הנדרש לגבש לעצמי את ההחלטה שאני לא רוצה אותו כבן זוג מאלף סיבות. חומות חומות. הגנות הגנות. אחרי שבועיים הוא יצייץ פיברוט בטוויטר וניפגש בפתיחה של תערוכה, שנינו נהיה קולים לאללה ולא נשדר מבוכה ונזרום בסבבה. אני אדע שאין כאן ניצול אלא בחירה, ובשמיים מלאך כחול החתים עוד טופס יזיזות. איכסה.
מקרה ב': יש לי חבר (חבר, זוכרים? חבר ולא ידיד, ידיד זה מי שיש לו חולצת כפתורים עד הצוואר והוא אוכל סלק עם שמנת והקללה הכי נוראית שהוא מכיר זה "שמנדריק") ויש לנו זרימה נהדרת ומצחיקה, אנחנו יודעים לעצבן אחד את השני ולתמוך אחד בשני. יום אחד, מתוך שעמום או מתוך עצב או מתוך שהוא נכנס לי בטעות או שלא למקלחת, אנחנו במיטה. יש סקס. אנחנו לא זוג, הוא חבר. אנחנו שוכבים בלי תשוקה, כמו צורך, כמו לאכול גלידה דיאט רק בגלל שזה מה שנשאר במקפיא עם הרבה טעם לוואי. ויש לי עוד יזיז. איכסה.
זה איכסה כי הנפש מתקהה, ואם תרצו מתכהה, הרגש מתעוות, הסיפוק המיידי משתלט וזה רע. לא רק המילה לא נעימה מוזיקלית, כל מערכת היחסים הזו היא לא נכונה, אבל הידיעה הזו לא משנה את המציאות. יש מעשן שחושב שסיגריה תאריך את ימיו בבריאות טובה? אין, וליתר ביטחון יצרני הסיגריות מוסיפים אזהרות מפורשות על החפיסות, כולל צילומים מרהיבים ופלסטיים. אבל הרגל רע קשה לשרש.
ברגעים של כנות אני מודה שלא בא לי להשקיע בדבר האמיתי. זו דרך ארוכה, סיזיפית ומלאת תהיות. להתאהב באמת ומכל התאים הנימים והגידים זו התחושה הכי נפלאה והכי קשה. אני יודעת, הייתי שם, וכמצטלקת סדרתית אני מצטמררת מלחשוב לחוות את זה שוב. הרומנטיקה לא קורצת כזר פרחי גן עדן, הו היא לא. היא ממתינה כגוש מעיק. היא יודעת את יתרונותיה הרבים אבל מודעת לגמרי למחיר הכבד שהיא מצריכה. ועל מנת להכביד עליי את הבחירה, היא זורעת לי מלכודות דבש. והגוף מאותת את צרכיו, שכן הסקס הוא גם צורך גופני, גם ולא רק, אני משננת לעצמי שנייה לפני הסמס. ושנייה אחריו תוהה למה לעזאזל הכל מורכב כל כך.
מי בא למחות איתי?