בשבוע האחרון הברנז'ה בהלם. ב"פוליטיקלי קוראת" התפרסם תחקיר שחשף את התנהגותו המטרידה של כוכב "חזרות" ארז דריגס לנשים צעירות, בהן גם קטינות בגיל תיכון. פשוט מזעזע, איך אפשר לעולל כזה דבר נוראי? מה עם קצת חמלה לקורבן? וכשאנחנו אומרים קורבן, אנחנו מתכוונים כמובן לארז דריגס. למה אתם לא מניחים לו כבר למען השם?
"העיסוק בארז דריגס יצא מכל פרופורציה", פוסקת שירלי גל ב"הארץ". "זה הזמן לסלוח?" תוהה ערגה שילוני ב-mako. "אני לא אוהבת את צהלות ההמון אל מול המשפט המתנהל בכיכר העיר", מלינה העיתונאית ענת באלינט בפייסבוק. "הפעם משהו בפרופורציות יצא משליטה", מסכימה העיתונאית דניאלה לונדון דקל. "אפשר להניח לו כעת", מתחננת הפעילה הפמיניסטית אור סיוניוב.
מהפכת MeToo בעטה בפרצוף של הרבה גברים מפורסמים בשנים האחרונות, ותלתה בשורה אחת מטרידנים מכל הסקאלה: אנסים לצד חופנים, מחפיצנים מילולית לצד משמשני מסדרון, דייט-רייפיסטים לצד מציעי הצעות מגונות. אין ניואנסים במלחמה, כולם יקבלו כותרת בעיתון ושישה טורי דעה, וזה חשבון נפש שתנועת מי-טו צריכה לערוך עם עצמה מדי יום ביומו. אבל מעניין לדעת, בפרפראזה על מה שאומרים לקורבנות שמתלוננות - למה דווקא עכשיו?
איפה היו הנשים החומלות האלה, למשל, כשאני סיפרתי לפני כמה שנים שינון מגל התחיל איתי בצורה דוחה ולא הולמת? "ידיעות אחרונות" הקדיש אז כמעט מוסף שלם לחגיגה על הפרשה, למרות שלא הצליח לדלות שם יותר מאשר כמה סיפורים על מחמאות לעובדות על הג'ינס. זה היה בהחלט סיקור חסר פרופורציה יחסית למה שסיפרתי, אפילו אני חשבתי ככה. אז למה לא חמלתם על מגל כמו על דריגס, אם כל מה שנחשף בשלב ההוא היו בעיקר אמירות סקסיסטיות? אלה שהגנו על מגל בטענה של "אפשר לחשוב מה עשה, כולה דיבר על הציצים שלה" בוודאי נראו לכן אז מגוחכים ומצופפי שורות, אבל ככה אתן נראות עכשיו. תוסיפו לזה את העובדה שדריגס הוא היחיד מבין השניים שאנחנו יודעים שניסה לשדל קטינות ותשאלו את עצמכן למה דווקא עליו אתן מרגישות צורך לגונן מפני זעם הציבור. יכול להיות שהחמלה שלכן מבדילה בין איש ימין פרובוקטיבי לבין היפסטר חמוד עם בלורית?
אפילו השפתיים של אלין כהן קיבלו יותר לינצ'טרנט מדריגס
"אלה רק התכתבויות", מסבירות החומלות. מעניין אם הן היו טוענות ככה גם אם היה נחשף שהצל, למשל, מנסה לשכנע תיכוניסטיות נבוכות לעשות לו ביד. כמה הייתן נחלצות להגנתו אז. ובכלל, מה זה "רק התכתבויות"? בהתכתבות דריגס מבקש מקטינות לשכב איתו, להראות לו את הציצי. זה שהן לא מסכימות, זה מזלן ומזלו בלבד, אבל הן יכלו גם להשתכנע, כלומר ההבדל כאן בין מעשה נאלח בפועל ל"רק התכתבויות" לא היה תלוי בדריגס אלא בתבונת המתכתבות. אבל אתן הרי יודעות את זה, אתן מזדעזעות מכתבות באולפן שישי על פדופילים ש"רק" מתכתבים עם תחקירניות שמתחזות לילדות כדי להראות לנו כמה הרשת היא מקום מסוכן. אז איך פתאום שכחתן?
"יצאנו מפרופורציה", הן נאנחות, אבל מה הייתה הפרופורציה עד עכשיו? התפרסם עליו תחקיר, לג'יט. דיברנו על זה בקושי שבוע וחצי, לג'יט. מה כאן היה חסר פרופורציה? אפילו השפתיים של אלין כהן קיבלו יותר לינצ'טרנט ממנו. וזה ש"כאן" שוקלים את המשך השתתפותו ב"חזרות"? הרבה שחקנים ויוצרים לא ממשיכים הלאה כי הקהל לא התחבר אליהם, זה אפילו לא צריך להיות פלילי, תשאלו כל שחקן, מספיק שהדמות שלך לא הכי פופולרית ובום, היא מתה באמצע העונה ואתה הולך לעשות פרסומות ליוגורט. ככה זה בתעשייה, הולכים על לייקביליטי, ומה לעשות שקשה להיות לייקבל כשאתה שואל בגיל 30 תיכוניסטית אם היא בתולה.
"אבל זה לא כאילו הוא אנס", הן זועקות, נשמעות פתאום כמו שמרנים בומרים שחושבים שהטרדה מינית היא דיכוטומיה של אנס ולא-אנס. הרי רוב מוקעי מי-טו לא אנסו. הם חיפצנו, הטרידו מילולית, התחככו, הניחו יד, נעצו מבט מקריפ. אין לנו הרבה הארווי ויינשטיינים בתרבות כרגע, כאלה שמתנפלים על נערות המומות בסוויטה. כל המקרים מורכבים, בכל המקרים חשוב לדבר על פרופורציות, על קציבת משך הסנקציות, על חמלה. כל המטרידנים הם ילדיו של אלוהים וצריך למצוא בלבנו מקום להבין אותם. העובדה שנשות תקשורת רבות כל כך קיבלו את קריאת ההשכמה הזאת דווקא כשמדובר בכוכב של סדרה אהובה ורגישה, אשכנזי תל אביבי שנראה כמו מישהו שיכול להיות חבר של הבת שלך, מעוררת חשד מסוים. פתאום העובדה שמעורבות כאן קטינות, דיבורי אונס ושידול חוזר ליחסי מין גם אחרי סירוב מפורש, לא מעוררת בהן חשק להעיף אותו מהמסך שלהן. התפרסם התחקיר, כתבנו שני ציוצים, די נו הוא למד את הלקח, עזבו את המסכן במנוחה, ולמען השם, תנו לו לחזור לעונה השנייה של "חזרות" אנחנו מתות לדעת אם תומר ואיריס ביחד.