טוב, אני מודה, זאת אני. אני העלמה שתמונותיה החושפניות מגיל 22 רצות עכשיו בוואטסאפ אבל אם במקרה קיבלתם אותן, אל תהיו נבוכים! כי אני חוגגת את הגוף שלי ואת החיים שלי ואת זה שאני בת 22! כלומר, את זה שאני כבר לא בת 22 אבל פעם הייתי!
אני אגיד לכם מה הכי מאכזב אותי בסיפור של ענת הראל: שהתמונות המדוברות צולמו לפני עשור בערך. אתם מבינים, כשהבטתי בהן, כה התפעלתי מכך שבת אנוש מסוגלת להיראות רעננה ומתוחה בגיל 46 בלי טיפת פוטושופ, ובום – פתאום גיליתי את האמת ומפלס ההתלהבות ירד בשנייה. כלומר, אני מתארת לעצמי שלמיס פיטנס של תכניות הבוקר אין במה להתבייש גם היום, אבל אפשר לחשוב מה כבר קרה. אז האקר פרץ למחשבך והפיץ תמונות שבהן את צעירה ומתוחה כגומיית TRX, נו. שאלה יהיו הצרות שלך.
* * *
יש נשים שנראות יותר טוב בעירום. הן פשוט חטובות ושריריות כל כך, שאת מסתכלת עליהן ושואלת בשביל מה להן בגדים, בעצם? אולי בחורף כשקר זה הכרחי, אבל עכשיו, למה? וכמובן שיש גם גברים כאלה, אבל תמונות שלהם בעירום לעולם לא ירוצו בוואטסאפ, לצערי; רכילויות לוהטות שכאלה תמיד עוסקות בנשים, משום מה.
בכל אופן, אכלתי עכשיו שוקובו ואני לא מתחרטת. חשוב לי להגיד את זה כי אחרי שראיתי את התמונות המדוברות חשתי מעט רגשי אשם, אני מודה, אבל בהחלט לא חרטה.
כי ככה זה עם כותרות עסיסיות: "העיתונאית המפורסמת" היא תחקירנית שמגישה פינות ברשת ב', "כוכב המהדורות" הוא עוזר-חזאי בערוץ 10, והכוכבת היא, ובכן, מאמנת כושר שעברה בהישרדות.
אני מודה שלקח לי רגע להיזכר מי זאת בכלל ענת הראל, כשקולגה חשף בפניי תמונות שקיבל לוואטסאפ בדיוק כשערבבנו קפה במטבחון. הגברת נראתה שם בעירום חלקי עם חבריה, כשלגופה שרשראות פנינים שסבתי הייתה מגדירה כ"מעניינות".
"אל תשימי לב לתגובות", כתבו לה על הוול, "גם למפורסמים מותר לחגוג בדיוק כמו לאנשים רגילים", אבל מתי יצא לכם לחגוג בעירום חלקי עם החבר'ה?
הראל, אגב, כינתה זאת "מסיבת תחפושות", שזה מעניין כי במסיבות תחפושות דווקא כן יצא לי להשתתף, רק שלא זכור לי שהורדנו בגדים, גם בשלב שבו היו כמה שהתחילו ממש להשתכר. אז בואו נסכם שהראל השתתפה באהממ, מפגש חברים נודיסטי, ושבכל מקרה אין שום הצדקה לחדור לפרטיותה, אבל אם כבר את מתוודה בפנינו אז אל תזלזלי באינטליגנציה שלנו, בסדר? ואם אפשר גם תרגיל מהיר לבטן שטוחה, אנחנו ממש נשמח.
* * *
הסיפור של הראל הזכיר לי סיטואציה די הזויה מלפני כמה ימים: בעודי בוחרת גרביונים בחנות ללבני נשים, ראיתי בחורה בביקיני יוצאת מתא ההלבשה, ונמלטת אליו בחזרה מיד. בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור, אבל כשהמוכרת נכנסה איתה לתא ואמרה לה ש"זה יושב עלייך מאמם וגם עושה לך טוסיק של ברזילאית", הבנתי: הבחורה רצתה לבחון את עצמה מול המראה הגדולה, אבל כשקלטה אותי, התביישה.
עכשיו, מה אכפת לך שאראה אותך בביקיני, אני לא מבינה? הרי תיכף כולם יראו! גם כשקראתי את הפוסט של הראל תמהתי: מה אכפת לך שרואים אותך בעירום חלקי, בעצם? הרי כולם במסיבה הזאת ראו. זה לא אומר שמותר להפיץ את התמונות האלה. זה לא אומר שמותר לחדור לפרטיות שלך. אבל לא הייתי קוראת לזה "תמונות אינטימיות", ובכל מקרה מי שמצטלמת חשופת חזה במסיבה רבת משתתפים, צריכה לקחת הכל בחשבון.
ובכל זאת, הסיפור הזה יעשה לקריירה שלה רק טוב. לא בגלל התמונות כמו בגלל הווידוי שהגיע אחריהן; הגברת היא אמנם קואצ'רית לענייני בריאות וכושר, אבל מסתבר שגם מנהלי דיגיטל יכולים ללמוד ממנה לא מעט. הווידוי שהעלתה בפייסבוק הוא דוגמה ומופת לניהול משבר: ככה עושים את זה - כנות היא שם המשחק, והתשבחות שהיא מקבלת מקיר לקיר, רק מדגימים כמה זה עובד. למלהקים חשובה דעת הקהל, כך שגם אם עוברים עליה ימים לא פשוטים עכשיו, הרשו לי לא להזיל דמעה; כשאת נראית ככה, זה לא באמת פאדיחה, זה קמפיין.
בינתיים פוסט הווידוי שלה קיבל כ-6.5 אלף לייקים, בעוד שהפוסט שלפניו זכה ל-350 לייקים. מסקנה: ההאקר של הראל קצת מזכיר לי את ציפורה אהרון; נכון, היא עשתה לבן שלה בושות לא נורמליות, אבל בחיי האהבה של מי מתעניינים עכשיו? וחיי האהבה של מי לא עניינו אף אחד ב"הרווק"?
אני יכולה רק לנחש שבימים האחרונים הראל מסננת טלפונים מעשרה עיתונאים בשעה, לא כולל פפראצי, אז אני אגיד את זה פשוט: לו אני מיכל צפיר – עוד היום אני מדליפה תמונות עירום שלי. וגם ללאה שנירר אני ממליצה.