הפגישה שלי עם בנימין נתניהו הייתה יעילה ועניינית. "תשמע", אמרתי לו, "העניבות שלך משעממות נורא, השיער בעייתי והבורקסים בישיבות נוטפים שומן טראנס".
"מה את מציעה?", הוא שאל, קצת נעלב.
"צבעים עזים, קרחת עוד היום ומקלות גזר", עניתי.
"את מציבה לי כאן אתגרים לא פשוטים, אבל אעשה הכל כדי לעמוד בהם", הוא הבטיח.
"ומה עם לפרגן לי בקטע צרכני?", תהיתי. "העם סומך עליי, אתה יודע".
"דברי".
"אני דורשת שתוריד את מחירי הלקים והסיכות לשיער".
"ראי זאת כסגור".
"במיוחד אלה עם הנצנצים בצורת לב שמוכרים ליד הקופות. מצטערת שאני קשוחה איתך, ככה זה בפוליטיקה, יו נואו".
הוא הנהן באמפתיה, ואני מיהרתי להתקשר לסתיו שפיר. "הוא נכנע לגמרי", עדכנתי אותה, "נראה לי שנוכל לשבת איתו בממשלה".
זה נורא, איך שסוגרים פה מפעלים
זה בערך מה שקרה לי השבוע, אחרי ששמעתי את סתיו שפיר מצהירה ש"אני לא פוסלת כניסה לממשלת נתניהו".
את? לא פוסלת? כניסה לממשלת נתניהו? סליחה, מי גברתי? עלמה בת 27 שמשכן הכנסת הוא לה מקום העבודה הרציני הראשון בחייה הבוגרים, נדמה לי.
אז תגידי, ועם ש"ס תסכימי לשבת? ועם הבית היהודי? ומה עמדתך בעניין הגרעין האיראני? ואם אסד יחליט להפעיל נשק כימי בסוריה - אנחנו צריכים להתערב, לדעתך? לא, כי את מאוד מבינה בכל הנושאים האלה.
מזל שפה ושם עוד סוגרים מפעלים בדרום, ואז את שוב יכולה להתראיין בטלוויזיה ולהגיד שאוי, זה ממש נורא איך שסוגרים פה מפעלים, רפי, לממשלה הזאת לא אכפת מהאזרח הקטן, אני כח"כית לא אתן לזה לקרות. כן, את, עם כל הידע וההבנה שלך בכלכלה, בניהול תקציבים, בעסקים, בפוליטיקה.
רק איך יהיה לך זמן לשבת בממשלה עם נתניהו או עם כל אחד אחר, אני לא מבינה; בחורות בגילך עדיין ממלצרות בערבים, לא? אז קחי טיפ: לעולם אל תתבטאי בנושאים שאת לא מבינה בהם. אני אחדד: תקפידי להתבטא רק בנושאים שאת מבינה בהם. אהממ, אז איפה היינו? שופינג בלונדון?
סתיו, אובמה על הקו
מעשה בפרילנסרית שהתפרנסה מכתיבה באתרי אינטרנט. ב- mako, למשל, המליצה שפיר על טיולי שבת וגם תיעדה את מסע השופינג שלה בבירת אנגליה. זה בסדר, אז עוד לא הייתה לה מחאה חברתית לדברר. חוץ מזה היא תחזקה מדור בשם הטרמפיסטית שבו סיפרה איך חזרה מאירופה לארץ באמצעות טרמפים בלבד. אכן, יש לנו עסק עם חובבת הרפתקאות מקצועית, מי היה מאמין שיום אחד היא תראה דווקא בכנסת לונה פארק של ריגושים. שרבוטיה, בכל אופן, היו סתמיים למדי; כתיבתה בינונית ומטה.
יהיה מדויק יותר לומר, אם כן, שלפני הפריצה הגדולה הייתה שפיר קלולס משועממת שמחפשת את עצמה. ואז פגשה בפייסבוק את דפני ליף, וכך נולדה אותה מחאה חברתית שהתיימרה להשיג... מה, בעצם? עד היום אין איש יודע, אבל בסופו של דבר אפילו את מחירי הקוטג' היא לא הצליחה להוריד. ועכשיו היא, שהובילה את הכלום הזה, לא יודעת אם בא לה או לא בא לה לשבת עם נתניהו בממשלה. נורא מתלבטת.
רגע, אולי אובמה יוכל לעזור לך להחליט, כבר אני משיגה לך אותו. פנויה לדבר איתו דקה, הוד רוממותך?
כשתגדלי, תביני
"תני לה צ'אנס", אומרת לי מישהי, "אנחנו צריכים אנשים טובים ואכפתיים בכנסת". אבל אם כדי להגיע לשם מספיקים רק רצון טוב ואכפתיות, בואו נצביע ליובל המבולבל, באמת. בואו נצביע לאינסטלטור המקסים מ"יצאת צדיק". בואו נצביע לקרמיט הצפרדע.
פעם ישבו בכנסת נבחרי ציבור, עכשיו יישב שם הציבור. אבל אני לא רוצה אנשים כמוני בכנסת, ממש לא. אני רוצה לראות שם אנשים מנוסים יותר ממני, מבינים יותר, מנהיגים יותר, וכן, רצוי גם עם קילומטראז' מסוים על כדור הארץ; עם כל הכבוד לתארים אקדמיים, אני בהחלט לא מזלזלת באוניברסיטה של החיים.
אני מסתכלת בסלחנות מסוימת על בני עשרים פלוס; אולי כמו שבני ארבעים פלוס מסתכלים עליי. הם חושבים שהם יודעים הכל, אבל מצפות להם עוד הפתעות רבות. היכן שנחרצים גורלות ונקבע העתיד של כולנו, אין מקום לצעירים חסרי ניסיון. אבוי לנו אם נגיע למצב שבו סטודנטים אחרי תואר ראשון יתלבטו אם לגשת לראיון עבודה באמדוקס או לרוץ לכנסת. כבר ראינו אנשים צעירים בפוליטיקה הארצית, אבל לא בני 27, ולא לפני שהוכיחו את עצמם קודם בפוליטיקה המוניציפאלית או בתפקידי ניהול בכירים ביותר. מהבחינה הזו, סתיו שפיר היא תקדים מסוכן: מצד אחד צעירה מאוד, מצד שני נטולת כל הישג; הרקורד המקצועי שלה אפסי להדהים.
צריך לרענן שורות בפוליטיקה ותמיד יש פעם ראשונה, אבל ילדי פלא אני רוצה לראות בפסטיגל, לא בבית הנבחרים.
דרושה כריזמה
מי יודע, אולי בעתיד הלא רחוק נתעדכן ש"ליהיא גרינר שוקלת מו"מ עם אבו מאזן". אם הגברת סתיו שפיר מתלבטת אם לשבת בממשלה עם נתניהו – הכל יכול להיות.