רגע, אז תגידו, מה התכונה הכי גרועה שלכם? תנו לי לנחש: פרפקציוניזם. ולמה עזבתם את מקום העבודה הקודם? תרשו לי עוד ניחוש פרוע: זו הייתה החלטה משותפת. ויש לכם תואר שני רק שעדיין לא אספתם את התעודה, וממליצים בלי סוף רק שכולם כרגע בחו"ל, ומוסר עבודה גבוה עם שלושים הפסקות סיגריה בתשע שעות; אכן, ראיון עבודה הוא סיטואציה מלחיצה שעלולה להוציא מאנשים בלופים בכמויות - במיוחד מחסרי הביטחון שבהם - אבל מפחיד ולא נוח ככל שיהיה, ראיון עבודה יכול להיות גיהינום בעיקר עבור נשים.
לשמחתי, אני לא מדברת מניסיון: בתור אחת שלא החליפה יותר מדי מקומות עבודה בחייה, טרם יצא לי להתמודד עם שאלות כמו "אז כמה ילדים את עוד מתכננת" ו"איך תסתדרי במשרה מלאה עם תינוק בן שנה", אבל ההברקות האלה היו מנת חלקן של כל כך הרבה נשים סביבי, שלא נותר לי אלא לקבוע שאפליית נשים בשוק העבודה מתחילה כבר בחניית האורחים, ברגע שהגעת לפגוש את הבוס הפוטנציאלי.
ומה אנחנו עושות בשביל לשפר את מעמדנו התעסוקתי? ובכן, חותמות על עצומה שקוראת להאריך את חופשת הלידה לשנה. בתשלום. גאוני.
* * *
בואו נדבר על חופשת לידה: חופשת לידה זה חרא, סליחה על היעדר הפוליטיקלי קורקט אבל זה בדיוק מה שאני זוכרת מחופשות הלידה שלי: חרא מסביב לשעון, בתוך חיתולים קטנים וחמודים שנסגרים על יצור מדהים ביופיו ובמתיקותו שמביט בך כאומר – "לכי לישון קצת אמא, אני מבטיח להיות בשקט במשך חמישים דקות שלמות, סתם, לא".
אני מודה: מעולם לא הבנתי איזו הנאה מוצאות אמהות מסוימות בחופשת לידה. פעם בכלל הייתי בטוחה שמדובר בשקרניות מדופלמות שכל תכליתן היא לגרום רגשי אשמה לאחרות. אבל במהלך השנים הכרתי אמהות צעירות שבאמת ובתמים נהנות להניק ולחתל ולהניק, אז שיהיה בהצלחה אני אומרת. אין לי טענות אליהן כלל וכלל – שכל אחת תעשה מה שטוב לה – אבל כמו שאני לא כופה עליהן קריירה, כך אני מצפה מהן שלא יפילו עליי משרת אם קל"ב. כי מה לעשות, חופשת לידה בת שנה לא בדיוק מסתדרת עם התפתחות מקצועית. ולי למשל, זה חשוב לא פחות מלגדל ילדים.
השבוע חטפתי שוק טוטאלי כשנתקלתי בעצומה "להארכת חופשת הלידה לשנה, בתשלום". זה התחיל מפוסט של אם צעירה שעומדת לחזור מחופשת הלידה שלה אחרי חצי שנה: "איך אני יכולה למסור תינוק כל כך קטן למטפלת או למשפחתון", היא שאלה וגרפה 8,500 שיתופים ותגובות שגרסו שבאמת, בלתי אפשרי לחזור לעבוד עם תינוק קטן בבית.
"למזלי", כתבה האם, "מצבי הכלכלי איפשר לי להאריך את חופשת הלידה מ- 14 שבועות לשישה חודשים, אבל מה עם אמהות שלא יכולות לוותר על משכורת במשך שלושה חודשים? בואו נתאגד להאריך את חופשת הלידה לשנה" - כך נולדה העצומה, שחרכה את תכניות הבוקר ונכון לכתיבת שורות אלה הגיעה ל- 79 אלף חתימות.
יוזמות העצומה הזמינו את הנשים לקרוא "מחקרים תומכים וראיונות עם מומחים" שעוסקים בחשיבות ביסוס הקשר בין האם לתינוק בשנה הראשונה, וכמו כן הסבירו ש"אמו של התינוק היא העוגן הראשי בחייו הצעירים והשגרירה הנאמנה ביותר לצרכיו, תקופת הזמן האידיאלית לשהות של האם עם התינוק היא לפחות במהלך השנה הראשונה לחיים". ואני קוראת ושואלת: סליחה? באיזו שנה אנחנו נמצאים?
זאת אומרת, ברור שאמו של התינוק היא עוגן עבורו, אבל מה עם האב, האם הוא אינו עוגן? בתקופה שבה שני ההורים הם פרטנרים שווים בגידול הילדים ובמטלות הבית – או כך לפחות זה צריך להיות – איך אפשר להתחיל יוזמה כלשהי בנימוק שאחריות על תינוק חדש מוטלת על כתפי האם בלבד?
* * *
אני בהחלט זוכרת איך זה מרגיש, למסור את התינוק שלך למטפלת ולשאול את עצמך למה העולם כזה דפוק ובשביל מה בכלל לעשות ילדים אם את לא יכולה לטפל בהם בעצמך ולמה הורידו את הנשיקולדה מהמדפים ולאן נעלמה שרון ליפשיץ – ככה זה כשההורמונים משתלטים עלייך, פתאום את מוצפת בכל הדברים שביאסו אותך אי פעם.
אבל מחופשת לידה בת שנה ייהנו נשים מז'אנר מאוד מסוים: אלה שמבחינתן גידול ילדים זה החלום היחיד. אני אומרת את זה בלי שמץ של שיפוטיות: יש נשים שלא מעניין אותן קריירה והתפתחות ועצמאות כלכלית: רק תנו להן להיות עם הילדים כל היום, והן מאושרות. שזה יפה, אבל מה עם נשים שכן רוצות להגיע רחוק מבחינה מקצועית? הן צריכות להתמודד עם כל היופי-טופי שיש לשוק העבודה להציע לנשים, כמו שכר נמוך משמעותית ביחס לגברים, תקרת זכוכית מעיקה וראיונות עבודה שחלקם מכשילים מלכתחילה, אז עכשיו נוסיף להן למשוואה עוד פרמטר שישנמך אותן בעיני המעסיק?
"חופשה בת שנה זאת רק אפשרות", מבהירות יוזמות העצומה, "מי שתרצה תוכל לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים"; אבל ברגע שלנשים תהיה האפשרות לקחת חופשה שכזאת, מעסיקים רבים יעדיפו גברים: עובד שהחוק מאפשר לו להיעלם מהמשרד לשנה - אינו אטרקטיבי, נורא פשוט.
ורק שיהיה ברור: אני לא חושבת פה על טובת המעסיקים, ממש לא. רק על הנשים אני חושבת פה. לשבת בבית במשך שנה זה אומר לאבד אטרקטיביות בעיני המעסיק הפוטנציאלי. זה אומר שגם אם למחליפה שלך ברור שהיא עובדת זמנית, אף אחד לא מבטיח לך שום דבר כי שנה זה המון, אבל המון זמן. לשבת בבית במשך שנה זה אומר, פשוט מאוד, להיפלט משוק העבודה.
אבל סקנדינביה. זה הטיעון שחוזר על עצמו בכל פעם שהנושא עולה לדיון: למה בארצות סקנדינביה יש חופשת לידה בת שנה בתשלום? ואני שואלת: למה בסקנדינביה יש גם מלא נפט, ביטחון אישי ברחובות, מדיניות רווחה נדיבה, איגודי עובדים חזקים ובלונד בכל מקום? כי ככה זה בסקנדינביה. אבל אנחנו חיים בישראל, מדינת מלחמה מאוד לא בלונדינית, ששופכת את כל התקציבים שלה על צבא וביטחון.
זה לא אומר שלא צריך לעשות מהפכה בנושא חופשת הלידה; 14 שבועות בתשלום זה אכן מעט מאוד. אבל השינוי צריך להיות מעמיק ויסודי, כזה שלוקח בחשבון גם את האבות. אני מתחברת, למשל, ליוזמה של מרב מיכאלי לאפשר חופשת לידה שיוויונית להורים: שלושה חודשים לאבא, שלושה חודשים לאמא, ועוד שלושה חודשים שבהם יוכלו ההורים להתחלק כראות עיניהם. גם זו חופשה ארוכה מדי לטעמי, אבל אם כבר, אז משהו כזה.
כמו כן, צריך לשנות את נורמות העבודה בארץ: אני זוכרת שאבא שלי, למשל, היה מגיע הביתה כל יום בסביבות חמש; מי מעביר היום כרטיס לפני שבע בערב? היום מצפים מהעובדים להגיע הביתה רק בשביל לישון, ואני לא יודעת איך אפשר לגרום למעסיקים לחזור לשעות עבודה שפויות, אבל אם מדברים על קריירה מול הורות, הנה אתגר.
* * *
איך לשלב בין אמהות לקריירה זו שאלה שמככבת במגזיני נשים כבר שנים, ובכל פעם מעצבנת אותי מחדש. ראשית, משום שהיא מפנה את הזרקור לנשים בלבד; אף אחד לא שואל איך לשלב בין אבהות לקריירה. שנית, משום שהיא נשענת על ההנחה שילדים מעכבים קריירה; למה לא שואלים איך משלבים קריירה עם תחביבים או עם זוגיות?
לדעתי הורות וקריירה משלימים זה את זה באופן מופלא: ההתמודדויות עם ריבוי המשימות כאמא הופכות אותי לעובדת טובה יותר, והסיפוק והאתגרים בעבודה הופכים אותי לאמא טובה יותר, חד משמעית.
אז מי שרוצה לשבת בבית ולגדל ילדים, בבקשה. לא כל אישה נולדה להיות קרייריסטית; אתם יודעים מה, גם לא כל גבר. אבל בתור אחת שכן רוצה להתפתח מבחינה מקצועית אני אומרת: עקרות בית יקרות, הניחו לנו עם יוזמות מופרכות שמחזירות אותנו למאה ה- 19. שנת שבתון בסוף כל הריון זו ממש לא אופציה.