החדשות הרעות: הקולנוע מת; החדשות הטובות: זו לא אשמתנו. אומרים שהקולנוע מת כי אנשים מורידים כל היום סרטים ולא יוצאים מהבית, אבל האמת היא שבעלי האולמות פשוט רצחו אותו. המפיצים שכחו שסרט לא חייב להיות בתלת-ממד כדי שייהנו ממנו, ובעלי האולמות שכחו שקולנוע זה תרבות, זה אופי, זה סגנון - ולא סתם אנשים שהתקבצו כי אין להם איפה לראות את הסרט. כי יש להם, תהיו בטוחים בזה.
הקולנוע פשוט יקר מדי, ובעיקר מרגיז מדי. השבוע הלכתי עם בת זוגי לסרט. שילמתי 37 שקלים (כפול שתיים) על כרטיס, שזה לא מעט כשלעצמו, ועוד ארבעה שקלים עמלת הזמנה באינטרנט (כפול שתיים), כי העזתי לא לעמוד בתור. אפילו הבנקים, מוצצי הדם, הבינו שאם אתה עושה משהו באינטרנט וחוסך בכוח אדם מגיע לך צ'ופר. אבל בבתי הקולנוע חושבים שמדובר בשירות אקסטרה ולכן עליך לשלם יותר עבור הזכות למכור לעצמך את הכרטיס, במקום לקבל שירות אנושי בקופה.
ואז הגיעו הפרסומות. לא פחות מ-12 דקות (ספרתי) של פרסומות. לא טריילרים לסרטים, שזה לרוב חלק מהחוויה של ללכת לקולנוע - פרסומות רגילות, כמו שאתם רואים בערוץ 2. רק שהפעם לא היה לי שלט ביד ולא היה לי לאן ללכת, קהל שבוי במלוא מובן המילה.
אני יכול להבין פרסומות בערוצי הברודקאסט, שם אין דרך לגבות כסף על הצפייה. אבל אני שילמתי על הסרט, ולתומי חשבתי שגם שילמתי על הזכות לבלות ערב מבלי שיפציצו אותי במסרים שאני שמן מדי, מכוער מדי, עני מדי, לבוש בצורה מיושנת ובסך הכול בן אדם די עלוב כי אין לי את כל המוצרים באריזות החדשות שמרקדות על המסך.
חפשו אותי ב-VOD
בבית, כשאני צופה בערוצים המסחריים אני מקפיד לזפזפ ברגע שמנשה נוי מתחיל למזמז את הפרה, אבל בקולנוע הרגשתי מושפל. ישבתי שם כאילו הייתי אלכס מתפוז מכני, מרותק לכיסא עינויים מרופד ועיניי בוהות בעל כורחן בשטיפת המוח המרצדת על המסך הגדול. מזל שהסדרן לא הכריח אותי ללקק לו את הנעל. עכשיו אתם מבינים למה אנשים מורידים סרטים ונתקעים בבית מול ה-VOD? ככה הם יכולים לקבל את המוצר עצמו בלי כל הנספחים המעצבנים.
אנשים היום הולכים לקולנוע לא כי זה הדבר הכי חם או כי הם רוצים לצפות בלהיט של הקיץ לפני כולם. הם הולכים לקולנוע כי הם מחפשים מקום מפלט, אסקפיזם טוטלי, ניתוק מוחלט מהעולם. כמה שעות בהן אפשר לצלול לחוויה טוטלית, בלי להסתמס, להתעסק בפייסבוק או לבדוק מיילים של העבודה. אבל הפלישה הזו של העולם המסחרי הבוטה למרחב הקולנועי היא זלזול בי וגם במסך הענק עליו הפרסומות מוקרנות. לראות חמישה יצורים בגובה שלושה מטרים חוגגים עם בקבוק ספרייט זה לא קולנוע - זו שטיפת מוח.
מחירי הכרטיסים המאמירים מתחרים רק במחירי הנדל"ן, קצת פופקורן וקולה במזנון עולים יותר מהמנות בחתונת בנו של תשובה. אז למה עדיין מוכרים פרסומות? אין גבול לחמדנות? מבחינתי, הקולנוע איבד את היוקרה שלו לא כשכולם החלו להוריד סרטים מהאינטרנט ולראות שלושה סרטי קולנוע ביום. הוא איבד את היוקרה שלו ביום שבעלי האולמות והמפיצים החליטו שהוא בסך הכול טלוויזיה גדולה
ואגב, "אקס-מן: ההתחלה" הוא סרט בן זונה.