היום חל "יום המעשים הטובים" של שרי אריסון. זהו יום חשוב עבורי. אולי היום החשוב ביותר בשנה. כי ביום הזה אני נזכר ששרי אריסון ירשה בנק. לא ספה ישנה עם ערך סנטימנטלי, לא חצי דירה בקריית גת – בנק. המעשה הטוב ביותר ששרי אריסון עשתה היה להיוולד לתד אריסון.
1% מהאנשים בעולם מורישים היום לצאצאיהם 50% מהון האנושות. פה בישראל העשירון העליון מוריש ליורשי העצר 67% מכל ההון במדינה. זה הסיפור. כל השאר – הריכוזיות במשק, שכר המינימום, אפילו רווחי הגז – הם דמי הכיס שמקבלים הילדים שלא קיבלו בנק. הרי גם במדינות הסוציאליות, המתקדמות והצודקות ביותר בעולם אי-השוויון רק הולך וגדל.
האוליגרכים מספרים לנו, בכלי התקשורת שהם קנו בכסף של אבא, שזאת שאלה של ימין ושמאל, של תחרות מול התערבות, של חירות מול שוויון. אל תקנו את זה. הבעיה היא לא עם היזמות, הכישורים והעבודה הקשה של הילדה וריכרד שטראוס. הבעיה מתחילה עם הבן שלהם מיכאל שטראוס, וממשיכה עם הבת שלו עפרה שטראוס, שטילון אחד לא מגיע להם.
כי ירושת הון היא מנהג ברברי בדיוק כמו ירושת שלטון. שרי אריסון ירשה את בנק הפועלים כמו שלואי ה-16 ירש את צרפת. עבור אבותינו, היה זה טבעי לגמרי שלואי ה-16 ימלוך בצרפת מתוקף היותו הבן של לואי ה-15. עבורנו, זה לגמרי בלתי טבעי שבשאר אסד מולך בסוריה מתוקף היותו הבן של חאפז.
ה-99 אחוז
אבותינו הפכו את העולם כדי לא לאפשר עוד לרשת את השלטון, רק להרוויחו ביושר. כעת מוטל עלינו להשלים את אותה מהפכה ולהחיל את אותו היגיון גם על ירושת ההון. מה שמחולל את יוקר המחייה, את התרכזות המשק, את הפרטת המדינה, ואת קניית הממשל בכסף, היא העובדה הפשוטה, החותכת, שההון הולך ומתקדד על מספר מצטמצם והולך של סלילי די-אן-איי.
אם הדור שלנו לא יבטל את המנהג הברברי של ירושת הכסף, ומאותן סיבות שבגינן ביטלו הדורות הקודמים את המנהג הברברי של ירושת הכתר, 1% מהאנושות עוד תירש 99% מכל טוב העולם. ואם היום 20 משפחות שולטות במשק הישראלי, בדור הבאה זאת תהיה משפחה אחת. וזאת לא תהיה המשפחה שלי. גם לא שלכם.
התקשורת מוכרת לנו סיפורי סינדרלה. הממשלה מוכרת לנו את החלום האמריקאי. אבל אז אנחנו מקיצים ומגלים שרוב עשירי העולם נולדו עשירים, שעה שרוב עניי העולם נולדו עניים. ואם אתם לא גומרים את החודש או לא יכולים לקנות דירה – קחו בחשבון שלילדיכם יהיה עוד יותר קשה לגמור את החודש או לקנות דירה. והדירה שהם לא יוכלו להרשות לעצמם עדיין תהיה דירה של שיכון ובינוי מקבוצת אריסון, רק בבעלות ג'ייסון אריסון, הבן של שרי, הבת של תד.
בשלב הזה של הדיון תמיד יש את החכמולוגים שאומרים: טוב, אם נטיל מס ירושה העשירים פשוט יעקפו את החוק. אז קודם כל, להפר את החוק תמיד אפשר, ועובדה שאנחנו עדיין מחוקקים חוקים. בשביל זה יש אכיפה.
אבל תשאלו את עצמכם: איך העשירים יעקפו את החוק? הם יעבירו לקרוביהם את ההון בעודם בחיים, כלומר יקנו להם מתנות. אבל מבחינת החוק אין הבדל בין ירושה למתנה. אבא שלי יכול להוריש לי דירה או להעביר לי דירה. כך או כך הדירה שאקבל תהיה פטורה ממס – אך ורק כי הוא אבא שלי.
מה שמוביל אותנו להשגה השנייה, והצודקת, לגבי מס ירושה/מתנה: אם אבא שלי עבד, שילם מיסים על העבודה, רכש דירה, שילם מיסים על הרכישה, וכעת רוצה להעביר לי דירה במתנה או בירושה – זה באמת לא צודק לגבות ממנו כפל מס.
אבל זאת בדיוק הבעיה. אנחנו חיים בחברה שממסה עבודה קשה במקום למסות מתנות קלות. למה קניית דירה חייבת במס, אבל קבלת דירה במתנה מאמא ואבא פטורה ממס? למה יש מס רכישה על דירה אחת, ואין מס ירושה על 100 דירות? זה היגיון הפוך, עקום, שבור. זה היגיון שמצליח להיות גם אנטי-סוציאלי וגם אנטי-ליברלי.
אגב, החלפת מס הכנסה ורכישה במס ירושה ומתנה אין פירושה אוטופיה מרקסיסטית. ילדים שיתמזל מזלם להיוולד להורים עשירים עדיין ייהנו מיתרון אדיר של חינוך ופרוטקציות. מחקר אמריקאי מצא שמחצית מהעובדים בארצות הברית התקבלו לעבודה בזכות קשרי משפחה. הנתון הזה מזנק ל-70% במאיון העליון. שליש מהמנכ"לים בחברות הציבוריות בארצות הברית קשורים בקשרי דם או נישואין למנכ"ל הקודם, למייסד או לאחד מבעלי המניות.
אבל מס ירושה לפחות ייתן צ'אנס. תקווה. משהו. אמנם התחרות החופשית לא תתחיל מאותו קו זינוק עבור כולם, אבל לפחות היא לא תוליד מספר הולך וגדל של אנשים ביציע, ומספר הולך וקטן של אנשים הרבה אחרי קו הגמר.