לאחרונה קמה תנועה פוליטית חדשה בשם "תור הזהב". חדשה כרונולוגית, לא חדשה אידאולוגית. זה ברור כבר מכותרת המשנה שלה: "תור הזהב – עכשיו תורנו". כן, עוד פעם משחק סכום אפס. עוד פעם "אנחנו" ו"הם". ומי זה ה"אנחנו" וה"הם" הפעם? הפעם ה"הם" הם היהודים האשכנזים, וה"אנחנו" – היהודים המזרחים. כך תורמים פעילי שמאל מזרחים את חלקם להפרד ושרוד של שלטון הימין.
תחת הכותרת "פה זה לא אירופה – השתלבות במזרח התיכון עכשיו", כותבים מייסדי התנועה: "אנחנו מאמינים שלפני שפותחים מפות וניגשים להסדרי ביטחון מפורטים, ישנה עבודת הכנה רבה לעשות בעניין התפיסות היסודיות שעומדות בבסיס הסכסוך. ההבנה כי כיהודים איננו נטע-זר-אירופאי במזרח התיכון אלא בני המקום, היא הנחת היסוד לדיאלוג היהודי-ערבי... אנו מאמינים שכאשר ישראל תגדיר את עצמה כמדינה מזרח תיכונית, עם הנהגה מזרחית ויהודית-מסורתית, הדרך לשלום תהיה קצרה ופשוטה יותר".
כן, באמצע תחרות הצעקות בין הימין הישראלי, שמטיח בפלסטינים שהם נטע זר (ח"כ ברקו: "אין להם פא!"), לימין הפלסטיני, שמשיב שדווקא היהודים הם הנטע הזר (ח"כ זחאלקה: "הציונות היא פרויקט קולוניאלי!"), באים פעילי השמאל-כביכול והשלום-לכאורה עם הצעת פשרה: היחיד כאן שהוא נטע זר זה כרמלי הג'ינג'י! תראו איך הוא נשרף בשמש, המסכן. נשלח אותו חזרה לרומניה ונחדש ימינו כקדם, באותה הרמוניה לבנטינית זכורה לטובה של טבח יהודי רמלה, טבח יהודי פאס ופוגרום גרנדה – אקורד הסיום המושלם ל"תור הזהב" המקורי.
אבל מילא הבורות ההיסטורית, מילא האיוולת הפוליטית, מילא הפולקיזם הגרמני המחליא הזה של "מרחב", "חיבור רוחני לארץ" ו"שרשרת הדורות" – מה שבאמת בלתי נסבל במניפסט המזרחי הוא העוול המוסרי המידי.
יושבים פעילי שמאל מזרחים בבית הקפה אלבי בתל אביב, ואגב שלוק מקיאטו (סליחה, מקיאטו זה אירופאי מדי – רק הקפה הטורקי יכול להשתלב ב"מרחב") מחליטים שאפשר לחכות עם "המפות והסדרי הביטחון". מה זה חשוב אם בינתיים ילדים פלסטינים צריכים לעבור מחסומים מזוינים בדרך לבית הספר? מה זה חשוב אם בינתיים יהודים משוספים ברחובות? קודם כל צריך לפתור את סוגיית הזהות, רצוי באמצעות עבודת מיצג שתוצג בביאנלה בברלין.
השמאל המזרחי החדש (שם קוד לתריסר אמנים בינוניים, שאינם מייצגים אף אחד אבל מתיימרים לייצג את כל חלכאי ונדכאי העולם – מהפלסטינים ועד האבוריג'ינים באוסטרליה) טוען שרעיון שתי המדינות הוא חזון גזעני של אשכנזים, שרוצים להתנתק מהערבים בגלל התנשאותם התרבותית.
ממשלת חתולים
אבל רגע, מה עם הערבים עצמם? מה הם רוצים? הרי מיליוני פלסטינים מתים לעצמאות. ואילו מיליוני יהודים מזרחים מפנטזים על מדינה יהודית עם זהות ישראלית נפרדת. אלה לא רוצים "להשתלב במרחב", ואלה לא רוצים לשלב את אלה במרחבם. אבל אופיר טובול ורועי חסן, נציגיהם עלי אדמות, חושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם מה הבעיה האמתית בין הירדן לים: האשכנזים.
כמובן, המזרחים החדשים לא המציאו את השיסוי. הם למדו את הפטנט מממשלת החתולים של נתניהו, שרגע אחד מתרפקת עליך ורגע אחר כך נושכת את ידך המלטפת. עם נתניהו וחבר חתוליו אתה אף פעם לא יודע אם אתה נכלל ב"אנחנו" או ב"הם". רגע אחד "חיות הטרף" הן מחוץ לגדר, רגע אחר הן אתה ("הם מ-פ-ח-ד-י-ם"). רק שלשום אמר מפכ"ל משטרת ישראל ש"יש אזרחים שירושלים בשבילם זה חוף בתל אביב". סתם ככה, על הדרך, ביס קטן בחצי מיליון תושבי תל אביב.
זאת הגדולה של חתולים: הם מאלפים את בני האדם. וממשלת החתולים של נתניהו – שיודעת יפה מאוד לרדוף אחרי פרפרים, אבל אין לה דבר להציע מול פורצים – מצליחה פעם אחר פעם להפוך את כולם לכלביה הנרצעים. אפילו פעילי עאלק-שמאל ושלום-בחאווה.