המצאה ושמה פריפריה

בתעוזה שלא היתה מביישת מגלה ארצות מהמאה ה-16, כתב חדשות 10 אלמוג בוקר יצא לגלות מה מסתתר בין גבעות גבעתיים לים התיכון. בסדרת (!) כתבות בשם "מדינת תל אביב" בוקר חושף סקופ היסטרי: תל אביב היא "מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת, האמנות והמסחר של ישראל". המשפט האחרון, אגב, הוא לא מסדרת הכתבות של בוקר, הוא מדף הוויקיפדיה של תל אביב. חבל שאלמוג לא גיגל את זה קודם. היה חוסך לו שבועיים של עבודה.

ובכן, בתל אביב גרים חצי מיליון ישראלים, ונכנסים אליה עוד מיליון ישראלים מדי יום. כמו פריז בצרפת, ברלין בגרמניה, ניו יורק בארצות הברית, קהיר במצרים, עמאן בירדן ועזה בעזה. לכל מדינה יש מרכז. זה טבעי כמו אבוקדו רך בחורף ומלחמה חסרת תוחלת בקיץ. אז למה לעשות סדרות כתבות על מרכזיותו של המרכז? שאלה טובה.

בסדרת הכתבות על תל אביב בוקר מראיין – איך לא? – אנשים בתל אביב. אבל מה, האנשים בתל אביב לא אומרים שום דבר מעניין. אורכה של כל כתבה הוא למעלה מעשר דקות, משתתפים בה עשרות מרואיינים – ואף אחד לא אומר שום דבר מעניין, כי שואלים אותם כל הזמן את אותה שאלה נודניקית: למה תל אביב? זה הולך ככה:

בוקר: "מאיפה אתן?"

בחורות במועדון: "מאשדוד"

בוקר: "ולמה תל אביב?"

בחורות במועדון: "למה לא? כיף פה"

סוף השיחה.

חוזרים לאולפן. טלי מורנו אומרת לבוקר, כקדימון לכתבה הבאה בסדרה: "מעניין איך זה עובד בכל מקום אחר בעולם". נו טלי, נסי לחשוב איך זה עובד בכל מקום אחר בעולם. רמז: ככה. בדיוק אותו דבר. אנשים מערים קטנות יוצאים לבלות, לעבוד ולחיות בעיר הגדולה.

אם לא תהיה תל אביב

אבל אני לא רוצה לדבר על הכישורים העיתונאיים והגיאוגרפיים של בוקר ומורנו. אני רוצה לדבר על השקר הפופוליסטי שהם מקדמים בכתבות האלה – שקר "הפריפריה". איפה היא, אותה "פריפריה" מפורסמת? אנחנו גרים ברוסיה, שאחד מאיתנו גר מטר מהבולשוי והאחר בערבות סיביר? אנחנו גרים במדינה בגודל בוטן. אני עצמי גר בתל אביב, ואני "יוצא לפריפריה" פעמיים בשבוע. ושירים את ידו מי מקוראי הטור הזה ש"גר בפריפריה" ולא יוצא לו להגיע לתל אביב לפחות פעם בשנה.

אז מי מרוויח מהקשקוש הזה על "הפריפריה"? התשובה היא אנשים כמו אריה דרעי, שהתראיין לכתבה של בוקר על תקן "השר לענייני הנגב והגליל". במדינה מתוקנת לא היה משרד כמו "המשרד לענייני הנגב והגליל", כי כל השרים אמורים לטפל גם בענייני הנגב והגליל, שהם אותם עניינים כמו ענייניהם של כל שאר התושבים – דיור, תחבורה, חינוך, רווחה. אבל לא במדינת ישראל (אלמוג, אתה איתי? הנה רעיון לסדרות כתבות: "מדינת ישראל").

"כשאתה קצת מצפין או מדרים", אומר דרעי לבוקר בראיון מדהים, ציני, חסר תקנה, "אתה רואה אנשים עם דאגות אחרות. פה יש אנשים שדואגים איפה הם מבלים את סוף השבוע, או את החופשה הבאה, או איפה הם משקיעים... ואנשים אחרים לא יודעים איך להתחיל את החודש, איך להתמודד עם קשיי החיים, איך להתמודד עם גידול הילדים, איך להתמודד עם המשכנתא, איך להתמודד עם דברים מינימליים".

תגיד לי, כבוד השר אריה מכלוף דרעי - לתל אביבים אין חיים וקשיי חיים? אין ילדים? אין משכנתא? תל אביבים מודאגים מכך שהם "לא יודעים איפה הם משקיעים"? אני תל אביבי ואני יודע איפה אני משקיע: במנת פלאפל. סביח אם יש לי אקסטרה שנקל.

תגיד לי, כבוד השר לענייני הנגב והגליל שמרוויח משכורת של שר - אתה יודע איפה אתה משקיע? הנה, רק עכשיו השקעת בספין חדש: בתמורה להעברת מתווה הגז, שהתנגדת לו, דרשת להוסיף לטייטל שלך את המילה "פריפריה". מעתה אתה "השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל". אתה רוצה להמציא אזורים נוספים למשרד המומצא שלך? תפאדל. קח גם את ענייני חצי המנשה, נרניה ועוץ. עליי. גם ככה אתה לא עושה שום דבר בשום מקום.

המשורר מאיר ויזלטיר כתב פעם: "אם לא תהיה תל אביב, מה יעשו בשיר על תל אביב? / אם לא תהיה תל אביב, ישירו אותו בחיפה". ואני רוצה להוסיף: אם לא תהיה "פריפריה", מה יעשו בכנסת? / אם לא תהיה "פריפריה", יצטרכו לדאוג לאזרחי ישראל.

כי מה תעשה מירי רגב בלי "הפריפריה"? מה יעשה ישראל כץ, שכל מחלף ענק, מיותר ומכוער שהוא בונה בין צומת סנאי לצומת סמור נבנה כדי "לחבר את הפריפריה למרכז"? היא, רחמנא ליצלן, תצטרך להשקיע בתרבות, לקבוע קריטריונים לתמיכה, לתמוך באמנים שנואי נפשה. והוא, השם ישמור, יצטרך סוף סוף לבנות מערך הסעות המוני בגוש דן – איפה שפקוק, איפה שגרים רוב אזרחי המדינה.

אבל מי רוצה להתעסק בצומת ז'בוטינסקי? במשבר הדיור? במתווה הגז? בבנקים? אפילו את העיתונאים זה לא מעניין. עובדה: יושב אלמוג בוקר מול אריה מכלוף דרעי ושואל אותו על "מדינת תל אביב" – ולא, למשל, מה הוא עושה, אם בכלל, למען מדינת ישראל.