אבי המכובד, יהודי שכבר שנים מחליף את הסיגריות במסטיקי מנטה, נכנס ערב החג לבית המשפחה כשהשקית בידו עמוסה מסטיקים בכמות בלתי סבירה. כי בעוד שאין במסטיק האהוב עליו אפילו טיפת קמח שהחמיץ, פס הייצור שעליו הוא נרקח כנראה לא הוכשר לפסח, ולא קיבל את החותמת מהרבנות, אי לכך הוא מוסתר במרכולים, ואי אפשר לרכוש אותו. גם המיונז, שהביצים ממנו הוא מוכן לא עשו כל רע לאף חתיכת חיטה שהיא, הלך בדרך כל חמץ.
בימים שקדמו לחג, בהם משפחות ישראל עסוקות בניקוי מסיבי – ויש שיאמרו אובססיבי – של ביתם, הלכו וגברו תכניות ההלכה בתחנות הרדיו הדתיות ששוכנות אצלי דרך קבע על הסקאלה. כדי שלא יאשימו אותי באפליה אני אגיד שברשימת המועדפים שלי יש גם את "קול ברמה", גם את "רדיו קול חי" וגם את "רשת מורשת". מה לי, חילונית גמורה, ולרדיו דתי? מצד אחד, מעניין לשמוע את מהדורות החדשות שמסוקרות מן הצד השני, את המילים שהקריינים משתמשים בהן, הסיפורים אותם הם מסקרים שונה באופן דרמטי מאשר בתקשורת החילונית. אבל אין ספק, היהדות בתחנות האלה נראית כמו דת מגוחכת ומטופשת.
ערבי טוב זה ערבי שלא מדליק את התנור
מה למדתי מהאזנה לתחנות רדיו חרדיות? שאם את מערבבת טחינה בשבת, את צריכה לערבב לכיוון השני. שאם שכבת על הדשא בשבת ונתלש ממנו עלה ונדבק על המעיל, אסור להסיר את העלה כי הוא מוקצה. שיש דרך מיוחדת לנקות גשר בשיניים על מנת לשמור כשרות. שכדי להכשיר קומקום חדש שזה עתה קנית צריך לפרק ממנו בורג ולהחזיר שנית. שאם אתה זקן בן 80 עם מחלת לב קשה, והרופאים אומרים שאם ינתחו אותך תמות – כל מה שצריך לעשות זה לקנות שמלה לכלה, וזה מבטיח אריכות ימים. למדתי שיש סגולה לכל דבר, וזה עובד ובדוק.
למדתי גם שזה בסדר שערבי יאפה לך את הלחם, אבל אסור לו להדליק את התנור. שתמיד עדיף לקנות מיהודי, גם אם הגוי מציע לך מחיר זול יותר. שיש בעיית כשרות קשה מאוד עם בייגל במאפיה, כי אסור לסמוך על הערבי שהבטיח שהופרשו מעשרות כפי שצריך. שמותר לתלות חולצה על עץ בשבת, אבל אסור להוריד אותה. שמותר לעלות בשבת במעלית שבת רק אם זה פיקוח נפש, או אם אתה מתעצל. ושבעזרת השם אם תשמרי שתי שבתות קרובות תמצאי חתן, ותוכלי בעוד שנה להתקשר ולספר איך באת בחופה וקידושין. וגם למדתי שלהיות אשכנזי זה דבר אחד ולהיות ספרדי דבר אחר לחלוטין, והצירוף ביניהם מופרך כמעט כמו החיבור בין נשים וגברים.
ובכן, אני לא יודעת אם יש אלוהים ששומר על העם היהודי, אבל אם יש אחד כזה – אני ממש נעלבת בשמו. אם הדתיים חושבים שלקדוש ברוך הוא משנה אם הברכה נאמרה דקה אחרי או דקה לפני, ואם הם באמת מאמינים שלתלוש ריבועי נייר בשירותים בשבת זו עבודה – אז זו ממש דת קטנונית ומרושעת. אם אתם רוצים לגרום לי להרגיש רע כי ברכתי שהכול נהיה בדברו במקום לברך בורא פרי האדמה, אז אני אפילו לא רוצה שתתייחסו אלי כמו שאתם מתייחסים לכל החילונים – כאנשים שעדיין לא ראו את האור. עדיף שפשוט תראו אותי כלא יהודייה.
רק מרחיקים אותנו מהיהדות
כי אם הרבה פעמים נשמעת הטענה שהתקשורת החילונית עושה עוול בסיקור שלה את הדתיים ויותר מכך את החרדים, מנקודת המבט שלי הרדיו הדתי עושה שירות הרבה יותר גרוע. ואם זה הגשר שיש לאדם חילוני מן המניין לעולם האחר ההוא, זה גשר רעוע מאוד, שרק גורם לי לברוח רחוק יותר אל אי הכשרות.
החברות הדתיות שלי מפצירות בי שזה לא ככה. כל הערכים הדתיים שהן מדברות איתי עליהם נשמעים הומניים וחכמים, אבל אני די משוכנעת שהן לא יודעות שיש הלכות מיוחדות לנטילת ויאגרה בשבת. מתברר שהיהדות זה לא רק עשרת הדיברות, זה לא רק "ואהבת לרעך כמוך" וזה הרבה יותר מרק לאהוב את הגר, האלמנה והיתום. זה גם חוקים דקדקניים על השימוש בפלטה וכל מיני טריקים איך לעקוף הלכות שנקבעו. ונדמה שהיהדות היא הרבה עיסוק בשטויות, ומעט נגיעה במהות. כי אם הקדוש ברוך באמת דורש שאכילת המצה "כזית" תישקל ב-27 גרמים בדיוק, הוא כנראה לא האלוהים שאתם רוצים שהוא יהיה.