לא, אל תצפו למכירות כאלו, ולרווחים ענקיים, הרוק יישאר בפינה ויסתכל בתדהמה בישן וברע - בנוסטלגיה לאותו מעגל של הורה. אבל מי שיביט בעומק בתוך שני הז'אנרים האלו, המוזיקה המזרחית והרוק הישראלי לא יצטרך את כוורת בכדי להישאר מעודכן. מצד אחד המוזיקה המזרחית שסופגת ריקושטים מכל עבר לא הייתה צריכה יותר מאייל גולן אחד בכדי לקחת את כל הפרסים בענף. מצד אחד ברוק הרעב יש דוגמאות אינספור ליצירתיות מדהימה כמו "הבילויים", שבאלבומם האחרון כבר ענו לאותו הורה חלול וכינו אותו "הורה הסלמה" (מלשון הסלמות של חונטת הגנרלים שממציאה לנו מלחמה בכל שנה) ואביב גדג' באלבומו "ילדים של מהגרים" כתב באחד השירים "אם זאת גאולה, עדיף כבר גלות".
תעמולה תרבותית לבנה
האיחוד של כוורת, והשירה של עשרות אלפי אזרחים יחדיו, לא יחזיר את שלטון הלובן לשלטון, למרות שהוא מהדהד לממשלה הכי לבנה שהייתה לנו, למרות שאפשר לדמיין את בנט ולפיד עולים לשיר סולו עם כוורת ונתניהו מכה במשולש. בלי הרבה סליחות, זה כבר לא יעזור. כי הרחק למטה - הבסיס של הפירמידה הלבנה הזאת התערער. הצעירים הרעבים רוצים לעזוב את ישראל (מי שיכול) ואלו שנשארים מפוררים כל מושג, קטגוריה וזהות הגמונית. הם לא מוכנים יותר לרקוד הורה ולשכוח שאנו כובשים עם שלם, הם לא מוכנים לשתוק על היעלמות מדינת הרווחה (הם האלפים שהקימו את מחאת 2011 וצעקו צדק חברתי). והמוזיקה בניגוד לכוורת כבר לא מגיעה מתוך החלקים השבעים. היא רעבה ומגיעה מתוך צמא אדיר למשמעות וערך.
אז רוצו לכוורת, ואל תצפו לראות אותי רץ איתך. כמו שאמר העיתונאי הבריטי מלקולם מגרידג': "רק דגים מתים שוחים עם הזרם". ושל תטעו ותחשבו שלא עברתי את התעמולה התרבותית הזאת. בעברי שמעתי הלוך ושוב את סיפורי פוגי. אבל זה כי הייתי רדום וישנתי תחת עירפול הלובן. והיום כשהתעוררתי, אני מעדיף מיקס טייפ של קפה גיברלטר, ולדמיין שאני באמת במזרח התיכון.