כל מי שראה את שלטי החוצות ששוטפים את רחובות הערים, לא יכול להתעלם מהמסרים הפשיסטיים החדשים של מפלגה חדשה - "עוצמה לישראל" וביניהם אריה אלדד ומיכאל בן ארי. המפלגה מציגה לאור את הפשיזם הישראלי כשהוא חשוף ואינו בוחל להשפיל עד עפר את אזרחינו ושכנינו הערבים. לא במקרה דווקא עכשיו המסרים הללו הופכים להיות אלו ש"רלבנטיים" ללוחות המודעות - כי הם רוכבים על הקונפורמיזם, הפטריוטיות ומרוקנים מתוכן את הדמוקרטיה בישראל.
כיאה למפלגת ימין רדיקלי חדשה, המסרים אינם מתחבאים מאחורי סדר יום ליברלי, מתון, מרכז או שמרן. המסרים בוטים ומביאים את המפלגה לסף חדש של זיהוי גזעני (בצד אחד יהודים ובצד האחר ערבים).
בדיוק כמו הנאצים
ליברמן אמר: "אין נאמנות - אין אזרחות" ואילו המפלגה החדשה "עוצמה לישראל" מבקשת "בלי חובות אין זכויות" (או כמו אחד הסטטוסים של בן ארי "מה לדעתכם צריך לעשות לח"כ זועבי?"). מטרתם תיוג האוכלוסיה האזרחית הערבית בתוך ישראל ("גיס חמישי", כלשונם) ככזאת שצריכה לעמוד בפניהם במבחן.
"אנחנו רוצים 2,000 הרוגים. כל עזה בית קברות!". צפו בהפגנה בתל אביב
אך תחשבו על המהלך הזה, של העמדת אוכלוסיה שלמה כלא נאמנה. האם זאת מפלגת השב"כ שתפקידו להגן עלינו מאוייבים פנימיים. או שזאת מפלגה שמבקשת לאחד את היהודים סביב שנאת האחר. בדיוק כמו שהנאצים איחדו את כל אירופה ועמים נוספים מיבשות אחרות סביב שנאת היהודי.
לערבים וליהודים מגיעות הזכויות כחלק מחוקי יסוד של מדינת ישראל וכל פגיעה באופן הטבעי שמוענקות להם הזכויות, היא פגיעה באופן שבו דמוקרטיה מכוננת. אסור לנו לקבל את הפיכת למעלה ממיליון האזרחים הערבים בישראל לאויבים. המהלך הזה כל כך נורא, כשנביט במציאות ההפוכה, כשחצי מהאוכלוסיה הערבית נמצאת מתחת לקו העוני ונאבקת בכל תחומי החיים בגזענות ממסדית גלוייה.
הסיסמא השנייה שנתלתה בכל רחבי השכונות הדרומיות של תל אביב, הייתה לא פחות קשה לעיכול. "תנו לצה"ל לכסח" (או במילים שנאמרו בהפגנה של בן ארי – "ביטחון זה למחוק את עזה"). אין מוסר, אין חוק בינלאומי, אין אנושיות, ואין מבט לעתיד המשותף של העמים במזרח התיכון. הרעיון האווילי, שאלימות תביא פתרון לא הוכיח את עצמו בשום מלחמה. הרצון לתת לעוצמה הצבאית הישראלית את הובלת המדיניות של המדינה היא תכלית הבעיה. אותן משפחות שגורשו מביתם ב-48 לעזה הם אותם אלו שהמפלגה רוצה להיפטר מהם במוות.
נבחרת ישראל כמשל
מבט על שתי הסיסמאות מראה לנו את מחיקת הערביות. מצד אחד מנסים להפוך את הערבים-הישראלים לעבדים עניים ומוחלשים וחסרי זכויות אזרחיות (תהליך שהחריף מאז הרג 13 אזרחים ערבים באוקטובר 200) ומצד שני מנסים למחוק באלימות את מיליוני הפלסטינים הדורשים עצמאות (התהליך החריף אחרי אינתיפאדת אל אקצה), ריבונות וזכויות לאומיות מלאות בעזה ובשטחים הכבושים.
הפתרון של המפלגה החדשה אולי יקסום ליהודים מוחלשים ומבוססים כאחד, אבל אין פה מזור ותרופה להימצאותינו במזרח התיכון. המציאות מלמדת שדווקא הריבוי, השוני והפלורליזם הם השגרירים המצויינים של המדינה בעולם.
שחקנים ערבים שמשחקים בנבחרת ישראל, לצד שחקנים יהודים – כאן נמצא החזון. אך המפלגה רוצה להסיר את הזכויות מעל השחקנים הללו. מפלגת עוצמה עושה שימוש ברגשות הכי בסיסיים של הישרדות יהודית במרחב, כשנופלים טילים, אך צריך לזכור שהדבר היחיד שמפריד בין דיקטטורה לדמוקרטיה היא השמירה על הזכויות של אזרחיה במדינה ושל אזרחי שכנותיה. אם תתנו כוח לרעיונות פשיסטיים נחיה ונמות על חרבינו.