קיצור תולדות השליכטה: שלשום בדיון בביהמ"ש המחוזי בתל אביב ניסתה עורכת דינה של צעירה שנאנסה לטעון שיש מקרי אונס שאפשר לתייג כפעולות איבה. ישעיה, רטוריקן ממולח, שלף ממוחו את הדוגמה הראשונה שעלתה לו בראש (וחשוב לו להדגיש שזאת דוגמה, אז בואו נדגיש) והיא שאם הנאנסת נהנתה מהאונס, אז אי אפשר לתייג אותו כפעולת איבה. באותו אופן, מי שנהנה שפרצו לו הביתה, מי שבילה במכות רנדומליות על חוף הים, ומי שהתמוגג מזה שהציתו לו את האוטו – עלינו עליכם, מזוכיסטים, אתם כבר לא יכולים להתלונן!
"אני מתפלא מאוד שהיא עשתה מזה צימעס" השתומם השופט בדימוס, שחתם את הדוגמא-סתם-ככה-מהראש בקביעה שמה לעשות, יש בנות שנהנות מאונס. כאלו הן הנשים, רק בברוטאליות וצימעס הן מבינות.
מה לגבי קורבן דקירה שאוהב להיפצע?
אוקיי, כבוד השופט, בוא נשחק לרגע במגרש שלך: נניח שבאמת נטפלים לדוגמה שעלתה לך, בזרם תודעה ראשוני, מהראש. איך, לכל אלוהי הצדק, העובדה שהאיד שלך משליך בשלוף את ההנחה שנשים נהנות להיאנס, מוציאה אותך טוב כאן?
כי העניין הוא בדיוק שישעיה כשל בלשונו, כשל בקטנה, בכמה מילים, וזה לא מזכה אותו אלא מחמיר בהרבה את המצב – כי גם אחרי שניכנס בו, פמיניסטיות התקשורת הזועמות, ונכריח אותו להתנצל ("זה מוגזם מאוד", אמר), זה עדיין יהיה מה שהוא חושב. ואם בשופטים נפלה שלהבת, מה יגידו אנסי הקיר?
כל אונס הוא מקרה טרור
נשים בכל הארץ צריכות להזדעזע מהאמירה הזו, כי היא חושפת איך עובד המנגנון הפטראירכלי ובעיקר איפה – בתודעה, בכל מקום, גם אצל האנשים שאמורים להחזיק בידיהם את אמות המשפט. נשים בכל הארץ צריכות לזעום, כי זה מה שחושבת עליהן, על בנותיהן ועל אימהותיהן המערכת שאמורה לטפל בהן אחרי תקיפה, שלא לדבר על למנוע אותה.
ועוד דבר אחרון: עורכת הדין ביקשה להוכיח לשופט המאוס שיש אונס שאפשר לסווג כפעולת איבה. אבל האמת היא שאין אונס שאי אפשר לסווג ככזה. כל המחקרים משלושים השנים האחרונות מצביעים על מעשה אונס ככזה שבבסיסו עומד דחף אלים, ולא אירוטי. כזה הקרוב יותר בטבעו לרצח מאשר לסקס.
לא סתם נשים בכל העולם מפחדות ללכת לבדן בחושך, למרות שפיזית גם גברים יכולים להיאנס, ואכן נאנסים. אונס הוא טרור נגד נשים, ואם השופט ישעיה איננו מבין טרור מהו, הרי שעכשיו הוא מקבל שיעור קל שבקלים על כזה יח"צני. אל תרחמנה עליו, הוא יודע שהוא נהנה מזה.