אנשים שואלים אותי - ליטל, את לא, כאילו, קצת סותרת את עצמך? רגע אחד את נגד מתפשטות, רגע אחר את בעד, מה נסגר איתך, בנאדם? תני לנו איזה קו מנחה שנוכל לחיות לאורו ולהגות בו יומם וליל.
ובכן, מדובר בנושא סבוך, והדיאלוג הפיקטיבי המביך כמובן לא מסייע. מה טוב שכשנדרשתי לסוגיה נפתחו אליי שערי שמיים ובמרווח של שעות אחדות שוחררו לתקשורת שתי תמונות של שתי בחורות שיזמו להציב (שוב) את גופן במרכז, אחת אמירה בוזגלו ואחת ריהאנה.
כידוע, מאחורי כל תמונת עירום עומד סיפור מרגש בהקראתו של קובי מידן: ריהאנה התעוררה אחרי מסיבה כשהינומה לראשה (וואטאבר, אחות) והחליטה שזו סיבה מספיק טובה לשחרר איזה גוד-אולד "שד מהצד". בוזגלו נפשה לכינרת ונעמדה בבגד ים ליד מה שאינני יכולה לתייג אלא כצפלין בהליכי המראה, והנה אנחנו כאן.
גם מבלי לדחוף את הקיק הפסיכואנליטי "שד טוב/שד רע" ("אין שד רע!" מהדהדת זעקת ערוץ הגברים) אפשר לזהות שיש עירום ויש עירום. אפילו כשבעצם, אין ממש עירום-עירום.
הקו הדק והמטושטש שבין שחרור לביזוי הגוף שווה הרבה כסף; זו בעצם הסיבה שבמקום חומה בצורה הוא עדיין מסומן במשיכת גיר חיוורת.
איך מתאפשר לי לטעון שלמרות שבאופן כללי הייתי מעדיפה שישחררו אותי מתמונות חצי-ערומות, זו של ריהאנה מגעילה לי את הפיד וזו של בוזגלו דווקא מעלה בי חיוך?
"בגלל שאת כונפה קנאית!", יפטרו אותי עדת הטוקבקיסטיות האדוקות (היי מושמושיות, ניפגש באייטם על קייטי פרי!) – הסבר חביב ואף קל להלחנה, אך פשטני מעט עבור קוראות המדור המושכלות.
מרדנית עאלק
הגוף הנשי הפך כלי נשק המכוון בעיקר כלפי נשים. אפשר לקבוע שקצת מאוחר בשביל "אל תתנו להן רובים". מי שמשתפת פעולה עם אופן השימוש האמור חוטאת לנו, ומי שמכוונת את הנשק שלה בכיוון ההפוך ממנה עצמה היא לא פחות ממהפכנית.
כשריהאנה, שגם כך עובדת בלהיות גוף יותר מכל דבר אחר (ולכן כשהשמינה, טרחו לסקר זאת בהרחבה) מצטלמת עירומה במיטתה ולא שוכחת להוסיף את הפה הפעור ולדחוף לתוכו אצבעות כדרכם של בני השנתיים, מקומה בעולם כפי שהיא תופסת אותו איננו משתמע לשתי פנים.
לעומתה, בוזגלו מציגה גוף שאם לא הייתה טורחת להציגו, הייתי כנראה שוכחת שהוא בכלל קיים כאפשרות, שלא לדבר על כזו שיכול להיות לא רע לחיות בתוכה.
לא משנה כמה מרדנית היא מנסה להיראות, ריהאנה מוכרת את האמ-אמא של השעבוד השמרני, ובוזגלו משתינה עליו בקשת; לא כי היא שמנה, אלא כי היא לא מוכרת לכן תיעוב עצמי.
המרד לא נטוע בהתפשטות או התכסות, אלא בסירוב להתייחס לגוף שלך כאובייקט ולהביט עליו בעיניים חיצוניות ויענו-קולקטיביות. הוא לא נטוע בצורת הגוף אלא ביחס שלך אליו; וקחו מילה שלי, כל מי שאומר לכן אחרת, פשוט מנסה לפגוע בכן.