אבל לא. הולכת ופוקעת סבלנותי לעיסוק בתאי שומן המתמלאים ומצטמקים והשלכתם התיאורטית על מדד האושר הנשי (השילה עשרה קילו והתחתנה/הועסקה במשרה יוקרתית/זכתה בפרס נובל לשלום/מצאה 200 שקל על המדרכה). רק מה, זה לא שמישהו שואל אותי מה יקפיץ את משמרת הפופ האינטרנטית כל בוקר. אני לא בוחרת את המלחמות, אלא מקסימום מקבלת צו 8, והבוקר הוא הגיע בחסות דיור, מילה קוניס, ואשטון קוצ'ר הטמבל.
בדיור נורא התעצבנו כי הם חתמו באפסנאות על ילדה בת שבע, והחליפו את קוניס בג'ניפר לורנס, כי כשבחורה לא עושה מה שמצופה ממנה תמיד אפשר להחליף אותה. את המסר החינוכי הנ"ל הפנים גם קוצ'ר הטמבל, שעל-פי פרסומים אמר לחברתו "מילה, מאז שעלית לכיתה ח' את נורא מתנשאת, וגם יש לך בטן של ממותה". מקורביו מכיתה ז' מסבירים כי קוצ'ר הטמבל רגיל לצאת עם דוגמניות ולאכול פתיתים עם קטשופ, והוא לא אוהב שינויים.
סוגיית הבטטה והמקל
סחה על קוניס, שפשוט אמרה לטמבל יאללה סע, אבל כבר מאז שכריסטינה הנדריקס חטפה את הקריזה מהכינוי "מלאה" ובחברת וולט דיסני החליטו לעשות דיאטת כאסח למיני מאוס ברור היה שזה רק עניין של זמן עד שאדרש שוב לסוגיית הבטטה והמקל. והנה אנחנו כאן.
מה בעצם מעליב כל כך בכינוי שהיפך ממנו הוא בכלל "ריקה"? הזעם ששפכו דיור והטמבל על קוניס הוא לא רק על הפרת חוזה עסקי תיאורטי במסגרתו הם יוצאים יענו-מוספדים, אלא על הפגנת עצמאות על גופה. זה עוד עלול, אתם יודעים, להוביל לעצמאויות אחרות.
שמישהו ינסה להתווכח ולהעיד שדיאטת הרזיה איננה תו מובהק של נשיות בעשורים האחרונים. ריסון והימנעות הן תכונות שנחשבות יפות לנשיות, אבל איכשהוא יושבות לא משהו על גברים. רק נסו להגיד לגבר שהוא אוכל כמו ציפור.
בשבוע שעבר הביך בראד פיט את עצמו ואת כל מי שצפה בפרסומת לשאנל, מותג שאיננו נופל ביוקרתו מדיור. מעניין אם מישהו בשאנל קבל על הלוק המרושל של פיט כפי שעשו בדיור עם קוניס.
אנחנו לא בוחרות את האובססיה הזו. היא מונחתת עלינו כמזל"ט איראני בשטח פתוח, והכוונות שלה ידידותיות בערך באותה המידה. אי אפשר לומר זאת מספיק פעמים – מי שמתעסק לנו בקישקעס לא באמת חותר לכך שנהיה יפות, אלא שנהיה מבואסות ושקטות. ועוד בשביל קוצ'ר הטמבל? ברצינות?