לא ברור מתי בדיוק יצאה ההודעה הרשמית לתקשורת, אבל שריפה בשדה קוצים היא טורנט איטי לעומת המהירות בה נדחק כל תוכן אחר לטובת קולאז' פוטושופ של שוטים מתחלפים מהשנים האחרונות בהם נתפסו השניים מביטים לרצפה, להמחשת רוח הנכאים.
חידוש בתהליך האבל
החל בקריאה צמודה בצילומי הקליפ של טייב בשמלת כלה ועד פפארצי בן שבוע של לוי מתחרע על עוף צלוי (כי גבר אמיתי מתנחם בחלבון רזה), דרך כל מיני אייטמים מחוממים במיקרו שקריאתם אחורה אמורה להצביע על הפרידה הממשמשת במובהק של הזוג – כולל שליפתה של קונספירציית בוימוולד מהבוידעם – הדבר להגיד היום היה שידעתם שזה הולך לקרות. הבעיה היחידה היא שזה מסגיר שהתעסקתם בזה.
"יום כיפור של כתבי הרכילות", כפי שכינה אותו כתב ידיעות אחרונות עקיבא נוביק, בעצם דומה באופיו יותר לשמחת תורה; רק תחליפו את הספר במצלמה ואת הבימה בבניין התלאביבי של לוי וטייב. לא מדובר במטאפורה, אתר וואלה! אשכרה ארגן שידור חי מתחת לביתם של השניים, ואף אחד, אגב, עדיין לא הרים את הכפפה לאייטם על תגובות השכנים (מה קורה איתכם? שכנים דעתנים הם הלחם והחמאה של החדשות הישראליות!).
ההצקה היחידה שמשתווה לזו של השעות האחרונות היא בת שנה בדיוק, ותולדה של אותה הצעת נישואים שהתרסקה אפיים ארצה היום. רק כריעתו על ברך של לוי זכתה לאותו מספר פרשנויות כמו עזיבתו את הבית. הכותרות אולי זעקו שעולם הבידור בהלם, אבל שתיקה המומה לגמרי נעדרה מארסנל התגובות היומי. מה שהונהג לרוב, ושעורכי ה-DSM יכולים להקדים ולהכניס כשלב השישי והחדש בתהליך האבל – הוא הכנת אלבומי סיכום. חפשו את השירות באפליקציה של חברא קדישא.
העובדה שהפרידה המסעירה בכלל קרתה לפני חודש היא רק הדובדבן שבקצפת, לאמור: היסטריה אמיתית שבאה מהלב, לא צריכה תכנים עדכניים ורלוונטיים להישען עליהם. אומרים שרכילות היא צורך אנושי בסיסי לשם יצירת אינטימיות, וקשה להתווכח עם זה, אבל קנה מידה יכול היה להוות מושג מפתח לא רע. אבל מי בעצם צריך כזה בעולם שבו בחורה בתל אביב נפרדת מחבר שלה, ואז מתיישבת לנסח על זה הודעה לתקשורת?