"את חייבת ללכת לים להשתזף, ודחוף" הוא לא משפט שזר לי. כן, העור הלבנבן והבלתי משתזף בעליל שלי מושך לא מעט תגובות בלבנט, וכל קיץ מחדש, כשאני מעזה ללבוש מכנסיים קצרים, אלה הריקושטים שאני מקבלת. את מרב ההערות אני מקבלת מאמהות של בני הזוג שלי - איני בטוחה לחלוטין אם הן דואגות שבנן יזכה בעזר-כנגדו שזופה וייצוגית או שהן מקוות בכל ליבן שאני אגמור באונקולוגית באיכילוב. השיא היה לפני עשר שנים, כשנכנסתי למכון קעקועים מוכר באילת. ציפיתי שהמקעקע ישאל איזה סוג של קעקוע אני רוצה לעשות, אבל הוא רק שאל "מה לבנה כמוך עושה באילת?".
אז נכון, כל זמן שהעור בריא, כל מי שיש לו ביקורת יכול ללכת להתקעווד. הבעיה היא שעור שזוף באמת נראה לטעמי יותר טוב מעור לבן, מסתיר את כל הפגמים הקטנים שעור לבן מדגיש, מצר את הגזרה ובאופן כללי מאפשר טווח גדול יותר של צבעים באיפור ובבגדים. אז ניסיתי למצוא פתרון. בהן צדק. והנה קורותיי בתחום.
כשהייתי ממש ילדה ניסיתי את השיטה הנקראת "מכנסיים ארוכים גם בקיץ". על אף שהתמדתי במתודה ופיתחתי כוח סבל של בהמת משא (תכלס, רק מלחשוב על ג'ינס ארוך בצהרי היום הכי חם באוגוסט בא לי להתעלף), מיציתי את העניין תוך שניים-שלושה קיצים. בסופו של דבר זה לא חסך ממני את חווית בגד-הים לפחות פעם בעונה, והרי העור רק נהיה עוד יותר פלורוצנטי כששומרים עליו מפני השמש.
למורת רוחם של רופאי העור ולמרות הסרטן שמרחף מעל ההיסטוריה המשפחתית, כשהייתי עדיין ילדה אבל קצת פחות (יחד עם זאת, עוד פחות חכמה), ניסיתי להשתזף עם כל מיני שמנים. התוצאה הייתה עוד יותר עגומה מהתוצאה של המכנסיים הארוכים - עדיף עור לבן על גבול הכחול מאשר עור ורוד-אדום עם נמשים, שלפוחיות והתקלפויות. את השיטה הזאת מיציתי אחרי כווייה אחת.
כך תהפכי להאלי ברי תוך שעה
לפני כמה שנים הגיעה למודעות הציבורית שיטת הצבע. על פי המדריך למשתמש זהו קרם או מוס שמורחים על הגוף בשכבה אחידה, ממתינים כשעה, שוטפים, והופ – יוצאים האלי ברי. רק שלא תמיד יש אמת בפרסום. כל עניין השכבה האחידה התגלה כמורכב הרבה יותר משזה נשמע (נראה אתכם מגיעים לגב בשכבה אחידה), מה גם שאחרי קצת פחות מדקה הבנתי שממש משעמם לי לעמוד בעירום כמו עציץ (כי אסור להתלבש או לאפשר כל מגע של בד עם העור). התוצאה - כפות הידיים נראות כמו אחרי חינה כשכולם שיכורים, שאר העור מזכיר קצת את הגב של במבי. חמוד אבל ממש לא סקסי.
אל מיטת השיזוף הגעתי לאחר המלצות חמות מחבר חולה פסוריאזיס. הוא הסביר עד כמה המיטה עוזרת לו וזה עניין רק של שמונה דקות. אז אחרי שמונה דקות ועוד שלושה ימים יכולתי לחזור לשבת - אתם יכולים רק לדמיין עד כמה נשרף העכוז שלי, שמימיו לא נחשף לשמש. כך ויתרתי גם על מיטת השיזוף.
היום אני דוגלת בשיטת ה"שמה פס". יש לי קרם הגנה שבא בצורת שמן. יותר כיף למרוח אותו מהקרם הלבן והדביק, הוא לא מונע לחלוטין שיזוף אבל כן מונע את הכוויות. אני משתמשת בו פעמיים בקיץ, כשאני מגיעה לים. ובשאר הזמן? גם ללבנה כמוני יש זכות ליהנות באילת, אפילו במכנסיים קצרים. מי שלא נאה לו - שירכיב משקפי שמש חומים לפני שהוא מסתכל עליי בעין עקומה.