ליבי נתון עם המוחים, ובאמת הייתי רוצה שבמדינה הזו יפסיקו לכבות שריפות ויתחילו לבנות תכניות לטווח הארוך. אבל הקלה במיסוי, שמירה על זכויות הרופאים ודיור זול וסביר לא באמת יפתרו את השמונצעס שאני מתעסקת בהם, בחיי הקטנים והאישיים. אולי יהיה קל יותר לחיות כפרט לכל אחד במדינה, אך עדיין קשה יהיה להימצא בזוג, לאור העובדה שאני ושכמותי נהיים יותר ויותר בררנים עם הזמן.
רבים מעבירי הביקורת שיגידו שבררנות היא תכונה שלילית, ושאני אמצא את עצמי לבד בסוף. והנה אני אומרת בריש גלי - אני מאוד רוצה זוגיות, אבל לא בכל מחיר. אני מעדיפה להתעורר בגיל 70, מקומטת ולבד, מלהתעורר בגיל 40 מנחירות הטרול שמעולף לצידי. העיקר שהתחתנתי, נכון?
והרי איך אוכל לוותר על הבררנות שלי? לקראת גיל 30, כשאני כל כך מודעת לעצמי, לתפיסת העולם שלי ולמה שאני רוצה, איך אוכל להניח את זה בצד ולחיות לצד אדם שלא מעניין אותי פיזית, רגשית או אינטלקטואלית? או במקרה היותר גרוע, לא מעניין אותי בכלל? איך אוכל להתפשר על תקשורת בסיסית, לויאליות זוגית, משיכה מינית ואינטימיות?
זה נכון ששטחיות היא תכונה שלילית. לטעמי, לדרוש גבר בלונדיני ולא כהה שיער היא בקשה אידיוטית. אבל לדרוש גבר נאה היא לא - כי אם אני יכולה להשקיע מאות שקלים ושעות רבות בכל חודש כדי לטפח את השיער, הביגוד, מניקור-פדיקור, תמרוקים ואקססוריז, לא בא לי גבר שייראה כמו הצרות שלי ויריח כמו דשן אורגני. טיפוח והשקעה עצמית הן לא מילים גסות (גם גשר בשיניים, דרך אגב).
במקביל, בתור מי שמשקיעה זמן רב בפיתוח האישי שלי, בקריאה ובלמידה, לא מתחשק לי להיכנס לזוגיות עם גבר שכל העניין שלו מתרכז בעסק שלו ובאיך עושים כסף. זה גבר שלא יבוא איתי לתיאטרון, לא יבין את ההתלהבות שלי מצבע השלכת וילמד את הילדים שלנו שלקרוא ספרים זה משעמם, אפילו שהוא אדם טוב והוא יהיה אבא משקיען ונהדר. הפנימיות לבדה לא מספיקה, וגם החיצוניות לא. יש הכרח באינטגרציה של השתיים.
לא מתכוונת לבקר ברבנות פעם שניה
אין לי עניין בזוגיות על הנייר - אני רוצה להיות גאה בבן הזוג שלי. אני רוצה לרצות לעמוד על גג העולם ולצעוק שזה האיש שלי ואני רוצה להיות כזו בשבילו. כי אהבה זה חובה, אבל לא תנאי מספק. ההתאהבות וההתרגשות נגמרות די מהר. או אז נשארות החברות, התקשורת, המשיכה וההערכה. אם אחת מהן חסרה מלכתחילה, עם מה נשארים בסוף חוץ מתעודת גירושין, חלוקת רכוש וילד או שניים? הייתי מתנצלת על הבררנות שלי אלמלא הייתי מרגישה מאוד נורמאלית ברצון שלי להגיע לרבנות רק פעם אחת. הבררנות היא הכרחית לזוגיות בריאה בעידן בו טקס הגירושין כל כך פופולארי.
אחרי שהממשלה תצליח לספק את דרישות העם, או שתיפול ותיתן לממשלה אחרת לנסות לענות על שאלות נוקבות, כלל ציבור הרווקים יישאר עם הרווקות הבררנית הזו, או הגירושין הלא בררניים האלה. כי יהיה כל כך קל לשכור דירה לבד, להשתכר די הצורך כדי לחיות טוב בלי זוגיות, לקחת משכנתא בתנאים סבירים גם ללא תעודה מהרבנות ולקנות זרע כדי לגדל ילדים בעצמך. ומי שנשוי ונשאר נשוי, הוא בר מזל מאוד או שמאוד אוהב לסבול. ואני לא זה ולא זה. אני קצת יפה, קצת חכמה ומאוד שאפתנית. ובדיוק כזה גבר אני רוצה - קצת יפה, קצת חכם, מאוד שאפתן ובררן.