השנאה שנגלה בעיניים היוקדות הללו, של רוב אלה שנפשם נקעה מן הגזענות של אוהדי בית"ר, מסוגלת לפרנס ארבע עשרה עונות גדושות במשחקים מול אום אל-פאחם, עם שמונה צ'צ'נים בהרכב ושכולן מסתיימות בהפסדים צורבים. השנאה הזו היא לא מהיום. היא מופנית כבר שנים כלפי הבבונים הפרענקים הירושלמים של בית"ר. היא בסיסית, היא שורשית והיא לא פסקה לרגע.
כשהאיש הלבן מתחיל לרשוף אש וגופרית כלפי גזענותם של אוהדי בית"ר הוא נתקף שנאה איומה. השנאה הזו היא כאילו שנאת הנאור את הבור והמתקדם את הנחשל, היא כאילו שנאת מי ששואף לעולם נאה ומתוקן כלפי מי שבעיניו מקלקל אותו, אבל בעצם היא שנאה פשוטה, גזענית ופרימיטיבית של הלבן את השחור, של המתנשא את הנחות, של האדום את הצהוב.
צבועים באדום
על כן, יהיה נכון לומר כי גזענות שטפה השבוע את מגרשי הספורט, גזענות שיש למגר ובכל הכח. צריך למגר את הנטיות האנטי ערביות של אוהדי כדורגל. בעיקר של אוהדי בית"ר ירושלים. צריך למגר את הנטיות האנטי יהודיות של אוהדי כדורגל. בעיקר של אוהדי הקבוצות הערביות. וצריך למגר ומהר, את המסע המלוכלך שמנהלים אלפי אנשים נגד בית"ר ירושלים ואוהדיה, מסע שכולו שנאה פשוטה ובראשיתית, שבכל מקום מתאמצים להסתיר אותה ובשיח הספורט היא מקבלת חיים מעונה לעונה.
כל מי שבשבוע האחרון העווה את פניו בזעם אין קץ כלפי אוהדי בית"ר ואמר, בשיניים חורקות, משפטים שמתחילים ב"צריך ל...", שייגש רגע לראי ויראה כמה שנאה נוראה שוכנת בין גבותיו הבהירות. אותי זה מטריד הרבה יותר מקריאות הגנאי של אוהדי בית"ר נגד ערבים.