אולם לצערי לצד כל המראות הללו האחדות המשותפת של עם ישראל בצער ובשכול, נחזה בעל כורחנו (בתקווה שלא) ברעשי רקע צורמים של מיעוט מבני הציבור החרדי שיפגעו בעקיפין ואולי אף ללא כוונה רעה בזכרם של הנופלים ומצד שני בהסתה של כלי התקשורת כנגד כלל המגזר תוך הכללה גורפת תוך קביעה ש"החרדים מחללים את זכרם של הנופלים".
חבל מאוד שביום מצער שכזה במקום להדגיש את המשותף והמקרב שהרי גם חלק ממיטב צעירי המגזר החרדי נפלו במלחמות ישראל במלחמת השחרור, בששת הימים ובקרבות נוספים לצד מאות החללים והנפגעים בפיגועי הטרור.
צריך להבין שמבחינה אידיאולוגית גם אני כמו מרבית מבני הציבור החרדי סבורים שאין תועלת אמיתי בעמידה בצפירה. מדובר בחוקות הגויים בחיקוי עלוב של טקסי זיכרון עלובים ומזוייפים מתרבות המערב שאינם תורמים מאומה לנשמותיהם של הנרצחים כמו גם לתחושת ההתעלות של העומדים.
אנחנו מעדיפים לזכור את אותם נספים וחללים דווקא באמירת פרקי משניות, קריאת תהילים ואמירת קדיש שהינה לתפיסתנו צורה רוחנית יותר ונעלית יותר המסייעת לעילוי נשמתם של יקירנו.
נכון השיח במדינת ישראל בפרט בימים של שכול רווי בסיסמאות וסטריאוטיפים וקשה לעיתים להעמיק ולנתח את התופעות והמניעים שמאורחי כל מעשה אולם הייתי מהציבור הכללי שינסו בכל זאת להבין שאין צורת הנצחה אחת וכי פנים רבות לה לחברה הישראלית אף אחד לא מתכוון לפגוע או לזלזל חלילה בזכרם של הנספים. יש דרכי הנצחה רבות, האחד בוחר לעשות זאת בעמידת דום ובהנחת זר ואילו האחר בלימוד דף גמרא ובאמירת תהילים.
מנגד דווקא מהציבור החרדי מצופה שיכבדו אף הם את רגשותיו של הציבור האחר במדינת ישראל. דווקא ממי שכל השנה רוטנים וכועסים מדוע אין התחשבות ברגשותיהם, אמונותיהם ושמירת אורחות חייהם הייתי מצפה להבין שיש לנהוג כך כלפי השונה והאחר שאינו סבור כמוך. אם רובם של אזרחי המדינה בוחרים להנציח את זכר יקיריהם ולזכרם בדרך זו של עמידת דום הרי שמן הראוי הוא שהציבור החרדי יבין זאת ויכבד זאת ולפחות כשנמצא ברשות הרבים, בפרהסיה יעמדו בניו דום אף הם.
כמו שלנו חשוב שמירת הפרהסיה בפסח ואנו מקפידים שחילוני לא יאכל חמץ ברחובה של עיר כך גם עלינו להקפיד במקרה הזה כשאחר חושב שלא יפגעו ברגשותיו ולא יחללו את הצפירה בהליכה ברגל גסה.