עברתי אמש באזור בית החולים איכילוב במקרה. לפתע צפצף הוואטסאפ הטורדני שבישר את הבשורה הקשה כי הזמר אריק איינשטיין עבר אירוע לב ומאושפז במצב קשה. מתוך סקרנות הגעתי במהירות לחדר המיון שם גיליתי עיתונאים זריזים אחרים שהקדימו אותי. בניגוד לכלי התקשורת הכלליים אני העדפתי מטבע הדברים להתמקד בזווית החרדית שמעניינת את קוראי האתר החרדי בו אני כותב "כיכר השבת" ולפיכך חיפשתי את מחותנו הרב אורי זוהר ובניו הנשואים לבנותיו של איינשטיין.
ואולם, על הדרך, שמתי לב לההערצה ולההערכה לה זכה איינשטיין שהיה מעמודי התווך של התרבות הישראלית במשך כל שנות קיומה של המדינה וששיריו התקבלו בקרב כל חלקי החברה ושדרות הציבור. ראיתי את דאגת המעריצים שהגיעו לברר פרטים ולהתפלל לשלומו של הזמר, לדאגה של חלק מהעיתונאים שגדלו על שיריו, לזעקות השבר שפרצו מפי כמה מהם בשעה שפרופסור גבי ברבש והודיע על מותו וגם לתוגה של ההמונים שהגיעו להדליק נרות זיכרון ולהרכין ראש ולהתאבל יחד לזכרו.
עוף גוזל
אם להודות על האמת, אני לא גדלתי על מורשתו ותרבותו של איינשטיין ואיני בקיא ברפרטואר המלא של שיריו אולם גם אני מתאבל. מתאבל על אובדן של מי שסימל בעיני ובעיני רבים את ארץ ישראל הישנה והטובה. ארץ ישראל של רעות ושל ביחד. ארץ ישראל ללא מחיצות, הבדלים ומחלוקות פנימיות. של שירים נקיים ואהובים המתייחסים לכל היבטי החיים ומלאי עומק ורגש.
מהבחינה הזאת יחסר גם לי איינשטיין שגילם בעיני רוחי את מי שמסוגל במוזיקה הפשוטה לחבר בין כל חלקי העם ובין המגזרים השונים ולדלג מעל כל השסעים הפנימיים תוך כדי שהוא בורח מהפרסום ומהתקשורת ומצטנע בפינתו הוא.
אסיים בשיר הידוע שדרך אגב מושר (במנגינה) כמעט בכל חתונה דתית וחרדית ומסמל את הלב הטהור שנדם אמש בפתע פתאום. עוף גוזל, חתוך את השמיים, טוס לאן שבא לך. רק אל תשכח, יש נשר בשמיים, גור לך. שיר יפהפה ומרגש.