בגידה 2 (צילום: istockphoto)
אפשר להתגבר על בגידה?|צילום: istockphoto

איזה כיף לנסוע במשך חמש דקות אחרי רכב איטי כמו המוות, לצפצף, לנסות לעקוף, לצפצף שוב בעצבים, לנסות שוב לעקוף בעצבים, לקלוט שבעצם שנינו נוסעים לאותו מקום, ואז לפגוש את הנהגת מול שער הגן של הבת שלי.
וזה עוד אחרי שהברזתי לגננת מ"ערב אמהות וגבינות, סיפור ושיר". אין, אני פשוט בדרך להיות האמא הכי מקובלת בגן.

ובכן, אחרי שאתמול דיברנו על גבר שמפלרטט בלי בושה ליד אשתו, היום יש לנו בחורה שמתאוששת מבגידה, חייל משוחרר שחזר בשאלה ומתלבט אם לגור עם הוריו הדתיים, ואנשים בורים שלא מבינים את ההבדל בין מילת נשים מוסלמית לברית מילה יהודית.

מוזמנים לשלוח לי שאלות לכתובת הזאת. התחלנו.

היי אורית,

אני סטודנטית והסיפור שלי ארוך מאוד, הנה הוא בקיצור: אני בת 23, גרה עם שותפה במרכז, אוהבת לצאת, לרקוד, לבלות. יצאתי להרבה דייטים עד שמישהו כבש את לבי. היינו יחד שנתיים, הוא היה החבר הרציני הראשון שלי, גרנו ביחד. ההורים שלי לא חיבבו אותו, אמרו לי כל הזמן שהוא לא בשבילי אבל אני אהבתי אותו. בסוף גיליתי שהוא בגד בי הרבה (לא רומן אחד, הרבה בחורות מזדמנות). לפני ארבעה חודשים זה נגמר סופית.
מאז, אפילו כשמתחיל איתי הבחור הכי שווה, אני לא מעוניינת בקשר. אני רוצה להיות לבד עם עצמי, לא מאמינה באף אחד, אם כל הגברים בוגדים עדיף להיות לבד וזהו. נפגשתי פעם אחת עם פסיכולוגית שההורים שלי סידרו לי אבל הרגשתי כאילו היא חופרת לי בפצעים. ואני לא יודעת איך להתגבר על הבגידה? אפשר להתגבר על זה?
העצובה

שלום עצובה.

אל תהיי עצובה. נפלת על כלב מטומטם וחסר חוט שדרה, שקרן אינפנטילי ולא אמין שחושב מהריץ' רץ' ומתלהב מכל פרחה שעוברת – תגידי תודה שנפטרת ממנו. תארי לך שהיית מתחתנת איתו ועושה לו שני ילדים ורק אז מגלה שהוא נבלה?

אבל. זה נורא מאכזב. איבדת אמון במין הגברי ועכשיו את אומרת שכל הגברים בוגדים; לא יודעת, אני חושבת שהקלישאה הזו עושה עוול למעטים שלא. אבל גם בין הבוגדים יש איזו היררכיה מוסרית – יש גבר נאמן שפתאום יתאהב במישהי אחרת באמצע החיים, ויש אחד בוגדני שיעוף על כל שמלה שעוברת – על הסקאלה הזאת, אנחנו כבר יודעים איפה האקס שלך ממוקם.

זה אולי לא מנחם אותך כרגע, אבל בעתיד, כשתמצאי את בן הזוג שמתאים לך באמת, את תשמחי שהסיפור הזה נגמר.

תשמעי, את רק ארבעה חודשים אחרי הפרידה. זה לא הרבה, ועוד אחרי זוגיות של שנתיים. את מבולבלת, מתוסכלת, מרגישה שרימו אותך, אבל לפחות בדבר אחד את בטוחה: שעדיף לך בלעדיו. כל הכבוד לך שהגעת למסקנה הזו!
עכשיו תני לעצמך זמן להתאושש, בלי לחץ. טבעי שלא יתחשק לך לצאת, ומותר לך להיות לבד. גם ככה איזה סיכוי יש למערכת יחסים שתתחיל עכשיו? את צריכה להתחזק ולחזור לעצמך לפני שתיכנסי לקשר חדש.

שורה תחתונה: אפשר להתגבר על בגידה. לא מניסיון אישי, אבל תסתכלי סביבך: אנשים נבגדים, אבל בסוף ממשיכים הלאה, לא ככה? תני לזמן לעשות את העבודה; משבוע לשבוע, מחודש לחודש, את תרגישי טוב יותר.
וצדקו ההורים שלך שהפנו אותך לטיפול: עזרה מקצועית יכולה לעזור לך מאוד. יכול להיות שהפסיכולוגית הספציפית לא התאימה לך; אם את מרגישה צורך, כדאי לנסות פסיכולוג אחר שייתן לך כלים להתמודד עם המשבר.

רק אל תשמרי על קשר עם הבחור הזה: לא מיילים, לא טלפונים, כלום. תוציאי אותו לגמרי מהסיסטם. כשתהיי מוכנה לאהבה חדשה, הבן אדם הנכון בוא יבוא.


היי אורית,

נגיד שקוראים לי ד׳ ואני מהשב״כ. השתחררתי מצה״ל בשנה האחרונה. אני מה שנקרא דתי לייט במובן הלייט של המילה, אפשר להגיד שנשארה לי רק המילה (צוחק בלב). דעותיי ודעות הוריי בענייני הדת רחוקות כרחוק הקרנבל בריו מבית השואבה.
האם יש מקום לנסות ולהגיע לפשרות כדי להישאר איתם? כואב לי מהמחשבה לעזוב את הבית כמו שכואב לי לראותם מאוכזבים. אני לא הילד לו פיללו בקטע הזה.

בברכת חברים לתורה ולעבודה בעיניים,
ד' (מהשב"כ)

היי ד',

שב"כניק זה ממש שידוך מעולה, יש לי מישהי להכיר לך אם אתה בעניין – איזו דת"לשית מהמוסד שהתחילה ללמוד יחסים בינלאומיים וגילתה לאחרונה את גופיות הספגטי - בא לך?

תראה, איפה לגור זאת שאלה טובה; תתפלא לשמוע שלא רק חיילים משוחררים, אלא גם זוגות נשואים עוסקים בה. כמו תמיד, מגורים הם קודם כל נגזרת של המצב הכלכלי; אתה יכול להרשות לעצמך כרגע דירה עם שותפים? אם לא, הנה נחסכה לך דילמה.

אבל אם זו אופציה, צריך לשאול עוד שאלות: בא לך לגור עם ההורים? אתם מסתדרים בדרך כלל? עד כמה עמוק הפער ביניכם בנושאי דת - האם אפשר לבוא זה לקראת זה, או שכל יום יצוץ ויכוח חדש? ואתה – מוכן להתפשר או ראש בקיר? האם אתה מהדתל"שים האלה שנרתעים מכל מה שמזכיר יהדות, או שעדיין יש לך כבוד לדת? הכל שאלה של רצון; כדאי לפתוח עם ההורים את הנושא ולהבין מה עמדתם.

בוא נדבר גם על הפרקטיקה: עד כמה מגורים עם ההורים יחסכו לך את ניג'וסי היום-יום, כמו כביסות ובישולים? האם הם מהקרייריסטים האלה שמגיעים הביתה בערב רק כדי להירדם מול הטלוויזיה, או שהם יכרכרו סביבך ללא הרף פלוס קציצות עוף לימוניות בצהרי היום? גם נוחות היא שיקול.

ומה עם פרטיות: האם מדובר בבית גדול שמאפשר ספייס, או בדירה קטנה שבה תיאלצו לאכול את הראש זה לזה מהבוקר עד הלילה?
תשקול היטב איזו מבין האופציות משתלמת לך יותר, ותזכור ששום דבר לא בלתי הפיך, אתה יודע; תמיד אפשר להכריז על תקופת ניסיון ולזרום עם המסקנות.

רק תעשה לי טובה - אם אתה מחליט להישאר בבית, אל תיתקע שם לנצח; לגור עם ההורים בגיל 29 זה לא קונספט שימשוך אליך בחורות כמו זבובים.

ובקשר לזה שהם מאוכזבים; הם ילדים גדולים, הם יתגברו על האכזבה הזאת. תחיה את האמת שלך, כל השאר יסתדר.

לא שאלו אותי אבל בא לי לענות

מה ההבדל בין ברית מילה למילת נשים?

תינוק שוכב על הבטן (צילום: Nathan Maxfield, Istock)
ברית מילה ומילת נשים? מה קשור?|צילום: Nathan Maxfield, Istock

פעם חשבתי שכל המתנגדים לברית מילה בעצם סובלים מתסמונת האיבר הקטן; כה חוששים הם לגודלו, שאינם מוכנים לקבל שום פרוצדורה רפואית שמפריעה לשלמותו. בהמשך הבנתי שעמדתם מנומקת הרבה יותר: דת זה פויה, וטקסים דתיים הם פויה בריבוע.

בדרך כלל אני לא מתווכחת איתם; שיעשו מה שבא להם, למי אכפת? גם ככה רובם מלים את ילדיהם בסופו של דבר, "אבל רק כדי שלא יחושו חריגות חברתית", ברור.

העניין הוא שבימים האחרונים צצים בפיד שלי יותר מדי פוסטים נגד ברית מילה. ככה זה כשבשבוע אחד מתה במצרים נערה שעברה מילת נשים, ובחולון נפטר תינוק כתוצאה מסיבוך במהלך הטקס; דמגוגים בשקל תשעים לא יכולים לתת לדבר כזה לחמוק בלי תגובה.  
סמיכות האירועים המצערת סיפקה להם חומר טוב, ומיד הם מיהרו לזעוק שיש לאסור מילת נשים וגברים אחת ולתמיד כי זה כל כך ברברי, אוי, זה פשוט פרימיטיבי וחשוך ואכזרי, ועוד כל מיני מילים שאתאיסטים אומרים כדי לחוש מורמים מעם.

איך אפשר להשוות בין כריתת דגדגן להסרת ערלה? מסתבר שכשאתה פנאט שונא דת, הכל הולך.

לא אציג כאן מחקרים שפורסמו בכתבי עת יוקרתיים שתומכים בברית מילה יהודית; עבודת גוגל קצרה תגלה לכם למה מדובר בהליך רפואי שמעולם לא היה נחלתם של גברים יהודים בלבד. אגב, גם חוקרים שטוענים שאין בו תועלת - מודים באותה נשימה שמצד שני, הוא גם אינו גורם כל נזק.

אבל גם בלי להזכיר את הפן הפיזיולוגי, לקשור בין מילת נשים מוסלמית לברית מילה יהודית זה עוול עצום, בעיקר בגלל האג'נדה שמאחורי שתי הדתות.
מילת נשים נועדה למנוע מהאישה סיפוק מיני; כך אפשר להבטיח שלא תבגוד בבעלה ותהיה משועבדת לו כל חייה. ביהדות, לעומת זאת, עינוג האישה הוא מצווה; בכתובה הגבר מחוייב לספק לאישתו "עונתה", ואם לא, היא רשאית לדרוש ממנו גט. כן, עד כדי כך יחסי אישות והנאת האישה הם ערך.

אז בפעם הבאה שאתם משווים בין מנהג יהודי למנהג מוסלמי, תזכרו את ההבדל הפעוט הזה. וגם שהגודל לא קובע. או משהו כזה.

החיים קשים? כתבו שאלות לאורית

העצות במדור אינן תחליף לייעוץ פסיכולוגי, פסיכיאטרי, רפואי או אחר. אבל הן בחינם. אז כדאי לכם.