תמיד כשמתפרסם שעוד סלב "מת ממנת יתר", אני תוהה: האם יש מנת סמים שהיא לא מיותרת? האם מחקרים מצאו שמינון מסוים של סמים קשים נחוץ לגוף? בואו נסכם שקורי מונטית', כוכב "גלי", מת מסמים.
ובמקום קצת פחות נוצץ על הגלובוס, כלומר כאן אצלנו, עוד תינוקת מתה לאחר שנשכחה ברכב. מה יהיה, מה? עוד לא הגענו לאוגוסט אפילו, וכבר הפסקתי לספור את הקורבנות הקטנטנים שמתו באוטו, בים, בבריכה הביתית. הורים, תשמרו על הילדים שלכם, בחייאת! עזבו את האייפון ושימו עין!
אז מה יש לנו היום? אישה שנגזר עליה לארח את חמותה מדי קיץ, גרושה פלוס שניים שמחפשת סוג של אב לילדיה, ויעל פוליאקוב אחת שמתביישת בדעותיה הפוליטיות, וזה חבל מאוד.
שלחו לי שאלות, דילמות ותהיות קיומיות, ואייעץ לכם בכיף. נתחיל.
היי אורית,
לפני שנתיים עשינו רילוקיישן לחו"ל מטעם העבודה של בעלי, והדבר שהכי שימח אותי בזה, שנהיה רחוקים מחמותי. אבל מאז שעברנו זה רק נהיה יותר גרוע: חמותי מגיעה אלינו לחופשות של שבועיים-שלושה בטענה שהיא רוצה "זמן נכדים", ומתנחלת אצלנו. למרות שאנחנו גרים בבית מאוד גדול – זה מפריע לי. בשבוע הבא היא אמורה להגיע אלינו לחופשת קיץ, ואנחנו רבים כבר מעכשיו.
בעלי תמיד מתעקש שהיא תישן בחדר השינה שלנו (כשהיא מגיעה אנחנו עוברים לישון בחדר אחר), ונמאס לי מזה. אין לי כוח לארח אותה כל כך הרבה, איך מסתדרים? קיוויתי לקצת שקט, אבל היא הופכת לי את החיים. אשמח לעצות.
תודה,
ע'
ע' היקרה,
נשמע לא קל. אגב, גם לי לא תמיד יש חשק לארח, ולכן המצאתי קונספט מגניב: לפעמים כשמגיעים אליי הביתה, אני אומרת, פשוט מאוד: "תרגישו בבית", והולכת להתרווח על הספה או לטבול את פניי במסכת אבוקדו קרירה. בזמן הזה האורח מוזמן לחטט במקרר, להכין לעצמו קפה, לארגן סלט לו וגם לי; בקיצור – לעשות מה שבא לו, כולל לשטוף את הכלים אחר כך. תנסי את זה על חמותך: יש מצב שעם גישה כזאת היא תקצץ את הביקורים מיוזמתה.
לענייננו: תראי, אני לא חושבת שהבעיה היא אמא שלו. כלומר, ברור שלארח אותה לתקופות של שבועיים זה לא בדיוק חלומה של כל כלה, אבל איפה בעלך פה, סליחה? איך זה שהוא לא מנסה לפתור נושא שקשור לאמא שלו, ושמפריע לך כל כך? ומה זאת אומרת שכשהיא מגיעה לביקור היא ישנה במיטה שלכם?
זה נחמד לכבד אותה ככה, אבל רק בתנאי שזה מקובל גם עלייך. לפני הכל, את צריכה להבהיר לבעלך שזה הבית שלך, החדר שלך, המיטה שלך.
תסבירי לו שעם כל הכבוד לאמא שלו, הזוגיות והבית שלכם – לפני הכל. תגיעו ביניכם להבנה בנוגע לתדירות הביקורים וסגנון האירוח, ואז שידבר על זה עם אמא שלו. הוא הבן שלה, הוא צריך לדבר איתה. את – תישארי מחוץ לעסק. הנושא רגיש מדי; כל שיחה שלכן בעניין עלולה לגרום לפיצוצים.
ולגבי השהות שלה אצלכם: אולי בכל זאת תנסו להנעים את הזמן שלכם יחד? אולי בעלך יכול לקחת חופש מהעבודה ולארגן טיול משפחתי עם אמא שלו והילדים – איתך או בלעדייך? אולי היא יכולה לפרגן לכם חופשה זוגית ליומיים-שלושה, ולעשות קצת בייביסיטר על הילדים, אם כבר היא מגיעה לבקר?
ככה היא גם תראה את הנכדים, ואתם תעבדו על הזוגיות במקום לריב. וואו! נשמע לי רעיון פצצה! יאללה, מהר להזמין מלון.
היי אורית,
אני גרושה מזה חמש שנים, עם שני ילדים קטנים. בשנתיים האחרונות, אחרי הפסקה ארוכה מגברים, התחלתי לצאת שוב לדייטים ואפילו הייתה התחלה של מערכת יחסים.
מיותר לציין שהדבר שהכי חשוב לי בזוגיות הבאה שלי, שהגבר שאיתי יאהב את הילדים שלי ויהיה טוב אליהם – זה חשוב לי לא פחות מהיחס שלו אליי. הבעיה היא שאני מגלה שגברים שאני נמשכת אליהם – לאו דווקא טובים עם ילדים, ודווקא גברים שפחות עושים לי את זה מבחינה מינית– יכולים להיות מדהימים עם הילדים שלי באופי וכו'.
בינתיים הכרתי לילדים שלי רק גבר אחד שנדלקתי עליו, אבל שמתי לב שבקרבת הילדים שלי הוא נעשה חסר סבלנות ועצבני. נפרדתי ממנו.
האם לדעתך אפשר למצוא גבר שיהיה טוב גם אליי וגם לילדים שלי? אני מתחילה להתייאש שכגרושה פלוס שניים, לעולם לא אמצא את אדם המתאים.
ר'
ר' היקרה,
קודם כל, מה פתאום להתייאש? התחלת לצאת לדייטים רק לפני שנתיים, הלו, לאן את ממהרת?
אבל תשמעי, אני חושבת שהבעייתיות שאת מציגה פה אופיינית לא רק לפרק ב', אלא לזוגיות בכלל. האם כשהיית רווקה – כל גבר שנמשכת אליו – בהכרח רצית שיהיה אב לילדייך? לא כל מי שמתאים לסטוץ מתאים למערכת יחסים יציבה, קל וחומר להורות ונישואים.
כמובן שכאן המצב מורכב יותר, כי הגבר שיהיה איתך יצטרך לקבל בעסקת חבילה גם את ילדייך.
אגב, האם יש אב בתמונה? והאם את מקבלת עזרה מבני משפחתך בגידול הילדים? עושה רושם שאת קצת מנסה למצוא אב לילדייך - האם אני טועה?
כך או כך, אני מקווה שאת לא מכירה לילדים כל גבר שאת יוצאת איתו; זה לא שכל דייט שלך צריך לעבור את "מבחן הילדים". קודם כל הוא צריך להתאים לך, לאהוב אותך, לרצות לחיות איתך. אני במקומך הייתי מכירה לילדים רק גבר שהייתי רוצה להתמסד איתו שוב.
מובן שגם אחרי שתמצאי את האחד, אסור לך לנוח על זרי הדפנה; תצטרכי להיות עם היד על הדופק, לבדוק כל הזמן שהם מאושרים ושטוב להם עם הבחירה שלך. ילדים צריכים להרגיש בטוחים ואהובים בבית שלהם, בכל גיל.
אבל את יודעת, למצוא אהבה זה לא דבר קל, גם לרווקים. שחררי לחץ. את נשמעת מאוד לחוצה על זוגיות, ואת יודעת איך זה – דווקא כשנורא רוצים משהו, זה לא מגיע. לעומת זאת, כשנרגעים ולוקחים אוויר – דברים מסתדרים.
אז קחי נשימה עמוקה, ותזכירי לעצמך שאת מחפשת בן זוג, לא סופר נני. אני חושבת שבסוף תגלי שלגבר טוב שאוהב אותך באמת, יש סבלנות גם לילדים שלך.
לא שאלו אותי אבל בא לי לענות
למה יעל פוליאקוב מסתירה את דעותיה הימניות?
אז מסתבר שיעל פוליאקוב ימנית. אבל שקט, אל תגלו; או כמו שאמרה בראיון לידיעות בסוף השבוע האחרון: "אני ימנית אבל לא נדבר על זה, אתה לא רוצה שאמא שלי תקבל התקף לב".
רק מה, אני מהמרת שזו לא בדיוק הסיבה לכך שהיא מסתירה את דעותיה הפוליטיות; בכל זאת, אמא פוליאקוב גם אומרת בכל הזדמנות שבא לה למות מהטקסטים המלוכלכים שהבת שלה כותבת, וזה לא מונע מיעל לכתוב אותם, נכון? והנה, כשזה מגיע לדעות פוליטיות, פוליאקוב מחליטה פתאום להיות ילדה טובה.
זה קצת מוזר, אני חייבת להגיד. דווקא היא שוקלת מילים? דווקא אחת המצחיקות, המוכשרות והמושחזות - זו שאימצה את המנטרה האהובה עליי: "אני אגיד מה שבא לי, ותקפצו לי כולכם" – בוחרת לסתום את הפה בנושא כה חשוב? ממי שבחייה המקצועיים כה מתעקשת על החופש האמנותי שלה; כה מקפידה לכתוב ולעשות רק מה שהיא חושבת, הייתי מצפה שתכריז בקול למי הצביעה, וגם למה. אבל המילייה, המילייה. ביבי לא בדיוק מתחרז עם הקפה בשנקין ועם השמלות של דורית בר אור, ופוליאקוב אמיצה, כנראה, רק עד גבול מסויים.
מעבר לאכזבה מפוליאקוב עצמה, זה גורם לי לתהות כמה אמנים כמוה יש, בעצם. הייתכן שכוכבים בעלי דעות ימניות הם רבים יותר ממה שאנחנו חושבים? הייתכן שציבור האמנים נחשב לשמאלני פשוט כי שחקנים שמאלנים מביעים את דעתם בכל הזדמנות, חותמים על עצומות ומחרימים את היכל התרבות באריאל בלי שום בעיה; בזמן ששחקנים ימנים מורידים את הראש ומתפדחים להגיד מה הם חושבים על החיים כאן? חבל מאוד. ובכל זאת. טוב לדעת שיש לפחות צדיקה אחת בסדום.
העצות במדור אינן מהוות תחליף לייעוץ רפואי, פסיכולוגי, פסיכיאטרי או אחר. אבל הן בחינם. אז כדאי לכם
