היי אורית,
האם את בטוחה שאת לא מעוניינת להצטרף לקייטנת ההורים שמתארגנת בשכונה? קייטנה כזאת תחסוך לך ימי חופשה יקרים. אני מזכירה לך שבקרוב את עוברת דירה; תוסיפי לזה את כל הימים שלא עדכנת במערכת הנוכחות בעבודה – יוצא שאת במינוס של ארבעים ימי חופשה בערך. או מאה. חבל מאוד. היום נסגרת ההרשמה. תחשבי על זה.
בכבוד רב, האלטר אגו שלך
אחרי רבע שעה החברה הגיעה אליי הביתה – בדיוק הייתי באמצע מדידת חצאיות שרכשתי אמש ב"ראש אינדיאני" – והצהירה שאם אנטוש אותה עכשיו, היא לא תדבר איתי יותר בחיים. ביקשתי שלפחות תוותר לי על ניגוב ישבנים בשירותים. היא הסכימה, תמורת קיזוז של עשרה אחוזים משכרי. האמת, הייתי מוכנה גם יותר.
הדיכאון חלף סופית בספטמבר. התמסרתי למרתון וידאו של "הצלצול הגואל", ונשבעתי לעצמי שאני עם קייטנות גמרתי.
* * *
וזה עזר לי, אתם חושבים? קדחת. מדי שנה באוגוסט, אני עדיין נדרשת לסוגיה המורכבת: האם להצטרף לקייטנת הורים ולשקוע בדיכאון או לוותר על התענוג ולשלם בימי חופשה יקרים, שמתבזבזים על שמרטפות כפויה במקום על חופשה אמיתית.
ואל תשאלו אותי למה לא לנצל את הקיץ לנופש משפחתי; באוגוסט אני לא מתקרבת לבתי מלון בארץ, וחו"ל לא מדבר אליי. בקיצור, חפשו אותי באילת בעונות המעבר.
אז קייטנות הורים. הקונספט ברור וידוע: קבוצת הורים – רצוי קטנה ואיכותית אבל בסופו של דבר גדולה והמונית – מארגנת קייטנה מטעם עצמה, כשכל יום מפעילים אותה הורה אחד או שניים, בהתאם למספר הילדים.
מצד אחד, יש לי מספיק מודעות עצמית ואינטגריטי להודות שאין לי טיפה אחת של סבלנות לשחק "חפש את המטמון" עם חבורת ילדים מנוזלת. מצד שני, למי יש?
"אין לי כוח לזה, אבל אין ברירה", הסבירה לי אחת המארגנות, "באוגוסט אפילו הבייביסיטר שלנו סוגרת את הבסטה". ובאמת, בשלהי החופש, כשגם מפעילי הקייטנות יוצאים לחופשה, המצוקה קשה במיוחד.
* * *
תשאלו: נו, מה חדש? זהו שממש לא חדש: חוסר הקורלציה המוחלט בין ימי העבודה של ההורים לימי החופשה של הילדים - היה בעיה קשה מאז ומעולם, והיא רק הלכה והחמירה עם התארכות ימי העבודה וכניסתן של הנשים לשוק העבודה.
ודווקא בגלל זה מדהים אותי איך עם כל הצדק החברתי והפטפטת על פוליטיקה חדשה, איש עוד לא הרים את הכפפה המכונה "הורים באוגוסט". איש לא מתייחס ברצינות לקטסטרופה הבלתי נסבלת הזאת, ולעובדה שבמקום לבלות עם הילדים בכיף, בזמן ובמקום שאבחר, הילדים שלי הופכים לעול בחסות המדינה.
וככה, כל אחד דואג לתחת שלו, ומנסה לפתור את הבעיה במו מוחו היצירתי. אז מילא להביא את הילד למשרד. מילא לתקוע אותו בעבודה של סבא למרות שיש לו יום פגישות בצפון. מילא לארגן לו תיכוניסטית שהוא בקושי מכיר רק כי היא הבייביסיטר היחידה שפנויה היום.
אבל קייטנת הורים היא ההמצאה האכזרית מכולן, שמדגימה באופן הברור ביותר את חוסר האונים של ההורים בקיץ. רק מי שראה עורכת דין עם פאוץ' וכובע, מנסה להשתלט על ילדים זרים בפארק, מבין עד כמה רב הייאוש. באופן אישי, אעדיף חרקירי.
* * *
איך להעסיק את הילדים באוגוסט בלי לאבד את השפיות - באמת שאין לי מושג. אבל דבר אחד אני יודעת: אין לי שום כוונה להחליף מקצוע, ולו באופן זמני. מביך שאני בכלל צריכה להתלבט אם להפוך לגננת עכשיו; האם גננות שוקלות הסבה לעיתונות מדי קיץ?
נכון, הורים בחופש הגדול זה כבר לא אייטם. אבל אי אפשר שלא לשאול: עד מתי?